צור קשר

תודה רבה על פנייתך!

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר


:שתף עמוד

דבר עורך: יתנו יקבלו

דבר עורך: יתנו יקבלו
השקפה 11:06 - 21.06.19 | שלום מאירוביץ'

שהמלך נותן זה משהו טוב!

"וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹוד מְאֹוד"

בספר מעיין השבוע מובא משל למה הדבר דומה: פלוגת חיילים הוצבה לשמירה על משלט בלב הישימון, בנקודת גבול נידחת. הם לא ידעו קרוא וכתוב. משבטי הילידים עזי הנפש. יום אחד הגיעה לאוזנם הידיעה שהנסיך יורש העצר עורך מסע במחוזות הספר ויעבור דרכם היום, בשעת הצהריים. לאחר שזה לא הגיע, צפו הם אל עבר האופק. המפקד חד העין הבחין בעננת אבק רחוקה במשקפתו, ונחרד: שיירת הנסיך הותקפה על ידי מארב מתוכנן. הוא הזעיק את הפלוגה, אלו היו מיומנים, עלו על סוסיהם ופתחו בדהרה. ואכן, הם הגיעו ברגע המכריע, חיסלו את הפורעים, והצילו את הנסיך מחרפת שבי, עינויים וייסורים.הפלוגה שבה למשלט והנסיך המשיך במסעו. לאחר כשבועיים באו להחליפם, והודיעו להם שהמלך מזמן אותם לעיר הבירה. הוא מבקש להודות באופן אישי על הצלת בנו. מאותו הרגע דאג מפקד הפלוגה להכינם למפגש: איך נכנסים לטרקלין, איך קדים קידה ואיך עונים לשאלותיו, ההתייצבות לפניו, איך מודים על התשורה הצפויה ואיך יוצאים מלפני המלך.הרגע הגיע. הם נכנסו הדורים במדיהם, נזהרו שלא לפעור פה למראה ההדר ולא להביט בהשתאות לצדדים. המלך לחץ ידיהם בזה אחר זה והושיט תשורתו. הם קדו והודו כפי שלימדום, פנו לאחוריהם ויצאו נושמים לרווחה. כעת, כשהיו לבדם בחוץ, פתחו בלהיטות את המעטפות שבידם. החיילים פרצו בתרועה, הודו למלך בכל ליבם, הוציאו ממעטפותיהם חפיסת שטרות נכבדה, וכל אחד הכריז בתורו מה יעשה בתשורה.

האחד יבזבז כספו בערב משתה והוללות, האחר ישלח למשפחתו, שלישי יפתח בו חשבון חיסכון ורביעי יקנה בכסף בגדים הדורים. רק אדם אחד לא השתתף בשמחה – המפקד. הוא עמד בפנים חמצמצות המסגירות את מפח נפשו. דווקא הוא, מכולם.הוא, שהבחין בסכנה. הוא, שגייס את הפלוגה. הוא, ששעט ראשון והבקיע את מערך האויב והטיל בו מבוכה. הוא, שהציל את הנסיך, לא קיבל ולו שטר אחד! לא יוכל הוא להתהולל, לא לחסוך, לא לקנות מאומה, במעטפה שקיבל לא היה אלא דף נייר משורבט בכתב יד! קימטו באכזבה, והטיחו ברצפה! הבעיה שלו הייתה, שהוא לא ידע לקרוא… ומאין יידע שהמלך מינהו לשר, והעניק לו תואר אצולה, כמו גם אחוזה רחבת ידיים, ומשכורת עתק? הוא היחידי שיצא מאוכזב פנה וחזר בראש חייליו אל המשלט השומם בישימון המדבר.

 זהו משל נוקב כל כך! והנמשל ברור מאליו: הובטחה לנו ארץ טובה מאוד מאוד, אנו עומדים ורואים ותוהים: בשוויץ יש אוויר פסגות, טורקיה שופעות נהרות, בעירק אוצר אדיר של נפט, בקונגו יהלומים עד בלי די, בדרום אפריקה זהב. גז בסיביר, פירות בקליפורניה, ונחנו מה?

השבוע ארע מעשה שהדעת לא סובלת אותו מצעד ברחובה של עיר .מצעד המטמא את רחובות ורגשות תושבי העיר. ארץ אשר לה חיכינו. כמה דם נשפך בארץ הזו על קדושתה ובאים אנשים בחסות הראשים ומטמאים אותה בראש כל חוצות. אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה. וכי לארצות נכר דמינו? ה' הטוב יכפר בעדנו אמן.

תגובות‎