צור קשר

תודה רבה על פנייתך!

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר

[contact-form-7 404 "Not Found"]
:שתף עמוד

לפסוח על הכאב

לפסוח על הכאב
פינת נשים 08:04 - 11.04.19 | אורית נחמה
"אפשר היה להוציא את עמ"י ממצרים, אך קשה להוציא את מצרים מהם" (מקור חסידי)

על קורותיו של נער שהוצא מביתו…

אתה לא יודע שלא טוב לך שם. כ"כ התרגלת.. שנים על גבי שנים.. בעצם נולדת שם… אתה לא מכיר מציאות אחרת. אני מנסה ללמד אותך שפה אחרת, אתה מתנגד. בבית מדברים אחרת. אתה סובל עד אין קץ, אבל סולח בלי סוף, בכל זאת זה הבית שלך, אתה תלוי בו. אף שהחיים שם הם פרך בשבילך, ומדי פעם אתה מעז להתלונן, לספר על מה שחסר לך, לספר על החלומות שלך, על מי שהיית רוצה להיות.. שוב ושוב אתה חוזר אל המקום המוכר והבטוח, פוחד משינוי. עשרת המכות ואולי יותר חווה כבר גופך הקטן, וכדי להשיג דבר מה שדרוש לך אתה מדבר בשפה מצרית, המרתיעה את חבריך.
אתה מגיע כל שבוע, לא מתנגד, אתה מספר לי על החלומות המקווים שלך, מספר על השיטוט ברחובות עם הפיג'מה. כן ממש ככה…
אז אחרי שנים בתוך הבור הזה, ושניה לפני שתטבע שם יותר, הפעם אלו הוריך, שסיפרו שהם לא יכולים יותר. מבקשים להביאך לארץ אחרת, ארץ של בטחון והבטחות שמצליחים לקיים.
מה נספר לך? שאבא ואמא ויתרו עליך? הו לא! הרי זה ממש לא כך. אתה תכעס ואולי אפילו לא תאמין.
פותחים לך את הדלת, לצאת מהכבלים, אפילו זמן לארוז אין, אמא באשפוז ואבא במעצר… אתה לא אשם, לא. נולדת למציאות קשה מהכיל.
אז כך, בבוקר בהול, מלווה אותך אשה, זו שאתה קורא לה "הסוציאלית שלי". הפעם היא מצאה לך משפחה.
אני כל כך כואבת איתך את הניתוק הבלתי נסבל, את דרך החתחתים הלא טבעית הזו שאתה נאלץ לעבור. אבל אז מתברר, אתה מגיע למדבר. הלב שלך הקטן מתייבש. מסתבר שאפשר היה להוציא אותך ממצרים, אבל לא בטוח שאת מצרים מליבך.
אתה רגיל לשרוד ולאיים על כל מי שתזהה אותו כאויב. יש בלבול קשה, מי בעד מי נגד, ואתה סוחב איתך לא רק זכרונות, אלא גם רמזים, התנהגויות, גלגולי עיניים, אפילו דרכים להשיג מזון.
איך אלמד אותך, שכאן תקבל חיבוק גם בלי לברוח מהבית? האמת, אתה צודק. לא היית אמור להבין זאת לבד. האם בכח האהבה והאמפתיה נצליח ביחד להרגע?
התכוונו להגיע אל ארץ מובטחת, ארץ חדשה. אבל לפני כן מוטל עלינו להנתק מהערב רב, לומר שלום לחוסר האונים ולהתמודד איתם, עם הגלים.
האם יהיה בך האומץ? לתת אמון ולפסוח על הכאב,  ובסוף…לקפוץ אל המים מבלי שתדע האם תראה היבשה, אם לאו?
תגובות‎