תושבת הוד השרון מיכל אברה סמואל, מנכ"לית עמותת פידל המפעילה כבר למעלה מ-20 שנה תוכניות חינוכיות וחברתיות לבני נוער בקהילה האתיופית, מסבירה לאתר ynet ברהיטות מה לדעתה עומד מאחורי המחאה הגדולה בעקבות מותו של סלומון טקה ז"ל מירי שוטר.

צילום: פידל, עמותה לחינוך ושילוב חברתי של יוצאי אתיופיה

צילום: פידל, עמותה לחינוך ושילוב חברתי של יוצאי אתיופיה

לדעתה, הדבר נעוץ בפערים החברתיים והכלכליים העצומים בין בני העדה לשאר החברה הישראלית המסתכלת תמיד על בני העדה מ'גבוה'. גם היא, בהוד השרון מתמודדת עם שאלות מקטינות ומשפילות.

"לפחות פעמיים בחודש פונות אלי נשים כשאני מסתובבת בשכונה ושואלות אם אני מחפשת עבודה בניקיון", היא מספרת בשיחה עם בילי פרנקל כתבת ynet. "יש בארץ אפליה וגזענות, שיטור יתר והעסקה לא הולמת. אין הזדמנויות ליוצאי אתיופיה, אבל האוזן הישראלית הפריבילגית, שלא חווה את קשיי היומיום, לא יכולה להבין את זה".

"אתן דוגמה", היא מוסיפה, "בתיכון למדנו ארבע מבנות הקהילה באולפנה דתית אליטיסטית. כשסיימנו את כיתה י"ב, הרכז והעובדת הסוציאלית לקחו אותנו ואמרו לנו, על אף שהיתה לנו תעודת בגרות מלאה: 'בנות, עכשיו אתן יוצאות לעולם הגדול, החממה של האולפנה זה לא אותו הדבר, ולכן סידרנו לכן הכשרה מקצועית בבית רבקה בירושלים' (מרכז גריאטרי) זו רמת הציפיות שיש למערכת מהילדים והנוער. למזלי אף אחד לא יכול היה לעצור אותנו ולכן כל אחת מאיתנו הצליחה והגיעה רחוק, אבל ההנמכה הזו, האמירה הסמויה והגלויה של 'אתה לא מסוגל ואתה לא יכול – קיימת'".