צור קשר

תודה רבה על פנייתך!

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר

[contact-form-7 404 "Not Found"]
:שתף עמוד

פרשת וירא: הכנסת אורחים

פרשת וירא: הכנסת אורחים
שו"ת והלכה 08:11 - 17.11.19 | יצחק דרעי

"רעים וחטאים לה'"

ואנשי סדום רעים וחטאים, לה' מאד"

נשאלת השאלה: מדוע הפסיקה התורה לפני "לה' מאוד"? מה הקשר? ועוד, כיצד יתכן שמדינה מחוקקת חוק נגד צדקה (בתו של לוט נהרגה כשנתנה לעני)? כשיש התנגדות לתנאים סוציאליים – זה מובן, כיוון שזה על חשבון משלם המיסים, כך גם נגד סעד וקצבאות למיניהם. אך מה אכפת לך אם אני (האדם הפרטי) נותן צדקה?

והתשובה: אלא, הם היו רעים וחטאים ב- לה' מאד. הם סברו שאם ה' גזר על השני להיות עני ועליך להיות עשיר אזי אסור לך לשנות את הגזרה. כך היו "דבקים" בה'- לה' מאוד, ולכן הפסיקה התורה שם.

תפיסת העולם הזה והעולם הבא

שרה מבקשת מאברהם "גרש האמה הזאת ואת בנה". כיצד חשבה להציג בקשה כזו אל אברהם איש החסד? אלא, היא אמרה לו: "אתה נפרדת מלוט כיון שללוט הייתה תכונה של "עכשיו" (ה' נתן לי את הארץ) ואילו אתה הסתכלת על העתיד (לא כעת אלא יותר מאוחר) ולכן אמרת "הפרד נא מעלי". כך גם עם ישמעאל ויצחק. היא ראתה את ישמעאל מצחק (=הווה) וכל תאוותיו הן העולם הזה, אבל יצחק (=עתיד) כל כולו העולם הבא, אין שניהם יכולים לגור בכפיפה אחת. כשם שאמרת ללוט "הפרד נא מעלי"- כך גרש האמה הזאת ואת בנה. 

 חינוך הבנים

אברהם מאמין שיש ביכולתו לשנות את ישמעאל. הוא מרגיש אותו כבן "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו") ואילו שרה מרגישה אותו כבן השפחה ("את בן הגר המצרית" והיא מבינה כי "לא ירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק"– "אני לא מוכנה שישמעאל (שיורש את העולם הזה ומפסיד את העולם הבא) ישפיע ויקרום גם ליצחק לרשת עולם הזה במקום עולם הבא!".לכן הקב"ה מתערב ואומר "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה"- לא ניתן לחנך ילד במקום שאיננו מוגן, כאשר ההשקפות אינן לרוחו של ה'.

מידה כנגד מידה

המדרש מביא: כל מה שטרח אברהם בהכנסת אורחים השפיע לבניו אחריו במידה כנגד מידה:

 

"יקח נא מעט מים" – "והכת בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם"

"ואל הבקר רץ אברהם" – "ורוח נשא מאת ה' ויגז שלווים"

"והוא עומד עליהם" –  "הנני עומד לפניך שם על הצור"

"ואברהם הולך עימם לשלחם" – "וה' הולך לפניהם יומם" 

 רמז לבני ביתו

"והיא גם היא אמרה לי אחי הוא"

לכאורה "היא" אחד מיותר. רש"י: בני ביתו היו. ומי הם בני בית? 

מסביר הרב קנייבסקי: הגר, ישמעאל, אליעזר. ראשי תיבות "היא"

 

אליעזר בסדום

 

"ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד" 

 למרות שהיו אנשי סדום עשירים ביותר, לא נתנו לאנשים אחרים ליהנות מנכסיהם, ולא היו מכניסים אורחים אל העיר. לא זו בלבד, כי אם אף בעלי חיים לא הכניסו לעירם, את האילנות קיצצו ברשעותם, כדי שעופות השמים לא יוכלו ליהנות ולאכול מרכושם.

 מסופר על אנשי סדום: שפעם אחת בא עני וביקש צדקה, הביאו הם לו המחאה, אך, חרטו את שמם עליה. וציוו את כל בעלי החנויות, שלא ימכרו מאומה לבעל הצ'ק הנושא את שמם. וכך, סבב העני מחנות לחנות, ולא הצליח לקנות לעצמו אוכל, עד שלבסוף מת ברעב.הו.אז הגיעו למת וכל אחד לקח את הצ'ק שהיה שלו.

 

 

מיטת סדום

אליעזר עבד אברהם עבר בסדום באחד הימים, קראו לו אנשי סדום, והזמינוהו לנוח מעט בעירם. אליעזר, שידע על אכזריותם ורשעותם, והכיר את מנהגם האכזרי למבקרי העיר (היו משכיבים את האורח על מיטה, אם היה הוא נמוך, היו מותחים את גופו עד להגעת ממדי המיטה, ואם היה גבוה, היו מקצצים את גופו בהתאם…) משום כך, ענה אליעזר ואמר להם, כי אינו יכול לקבל את הצעתם, משום שאימו נפטרה, ומרוב צער קיבל על עצמו, שלא לשכב במיטה שנה אחת.

 

 

לאכול ללא הפרעה…

פעם אחת הלך אליעזר ברחובות סדום, ונכנס לביתו של אחד האנשים. שם בבית נערך משתה גדול, וחוק היה בסדום, כי מי שמזמין אורח למשתה, נענש בכל חומרת הדין. ישב אליעזר והטיב ליבו ליד השולחן. "מי הזמינך לכאן"? שאל סדומי אחד את אליעזר, וכוונתו הייתה להעניש את מזמין כמנהגם. אתה הזמנת אותי לכאן"! ענה לו אליעזר. נבהל האיש מאד שמא ישמעו החוגגים, ויענישוהו על שהזמין את האורח, קם מיד ועזב את המשתה.כך קרה שוב ושוב עד שנשאר אליעזר לבדו, סיים את סעודתו ועזב את סדום ללא פגע.

האירוח של לוט לעומת זה של אברהם אבינו

"רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קורתי"

 פעם אחת נסע הגאון ר' יוסף דב הלוי סולוביצ'יק, בעל "בית הלוי", לעיר ברנוביץ'. בהיותו בדרך התחזק הקור, ולא ניתן היה להמשיך. לפתע, נראתה בצד הדרך אכסניה יהודית. ביקש הרב מהעגלון לעצור וללון באכסניה זו. הקיש הרב בדלת – ואין עונה. ניגש העגלון והכה בדלת בכל כוחו, לפתע, נדלק האור בחלון הקומה השנייה, ולאחר זמן מה פתח להם בעל הבית את הדלת, והוא סר וזעף. "אין לי מקום בשבילכם", אמר האכסנאי, "הכול תפוס"! "אורחים רמי מעלה עומדים לבוא לכאן". "יסלח לנו כבודו", אמר הרב, "אולם סכנת נפשות היא להמשיך בדרכים, אנא, בבקשה ממך, תן לנו מחסה". לאחר הפצרות רבות הסכים האכסנאי שיישארו בביתו, ומקום הקצה להם במסדרון ליד התנור. ר' יוסף דב הדליק נר קטן, ומיד שקע בלימודו. "כבה את הנר", רעם האכסנאי בקולו, "מפריע אתה למנוחתנו" לאחר זמן מה נשמעה שעטת סוסים בחוץ, לפני הבית נעצרה עגלה מהודרת, ומתוכה יצא האדמו"ר ר' אהרן מקוידינוב וחסידיו. פתח האכסנאי את הדלת במאור פנים וקיבל בסבר פנים יפות את האדמו"ר ומלוויו. נכנס האדמו"ר לבית, עבר במסדרון, והנה הוא רואה אדם שוכב על הרצפה. הביט האדמו"ר באורח, הכירו, ומיד צעק בהתרגשות: "ר' יוסף דב! ר' יוסף דב! מדוע אתה שוכב על הרצפה"?

 

הבין האכסנאי מיהו האורח שנהג בו בזלזול, ולא ידע את נפשו מרוב צער ובושה. משום כך, מיהר לבקש מחילה מאת הרב. סלח לו הרב מיד, אולם, ביקש ממנו כי יבוא לביתו שבבריסק, שם ילמד כיצד יש להכניס אורחים.כעת מיושב לי – הוסיף הרב ואמר – בפרשת וירא מוצאים אנו שני סיפורים נפלאים על הכנסת אורחים. האחד באברהם אבינו והשני בלוט.והנה, התורה מספרת ומשבחת את הכנסת האורחים של אברהם אבינו, ואילו את הכנסת האורחים של לוט, אין מזכירים כלל. על אף שלוט ומשפחתו היו בסכנת נפשות כאשר הכניסו אורחים בסדום, מהי הסיבה? אלא, אצל אברהם נדמו לו אורחיו כערביים, ובכל זאת כיבד אותם אברהם בכל הכבוד וההדר!, ואילו לוט, מיד כאשר באו לביתו ידע כי מלאכים המה.לקיים מצוות הכנסת אורחים במלאכים, אין זו גדולה! ולכן, משבחת התורה דווקא, את מידת הכנסת האורחים של אברהם אבינו.

זריזות המונעת עצלות

 "וימהר אברהם האוהלה.. לושי ועשי עוגות"

 מעניין לראות שאברהם אבינו אפה עוגות ואילו לוט אפה מצות – "ומצות אפה להם ויאכלו".

 נשאלת השאלה: מדוע בחר אברהם בעוגות ולוט בחר לאפות מצות.

 מתורץ בספר מעגלי צדק: מבואר בחז"ל שהמלאכים באו בפסח. וישנה הלכה שאין אופין "פת עבה" בפסח מחשש שמא תחמיץ, ואולם מצינו שבבית המקדש התירו לכוהנים לאפות פת עבה בפסח כיון שהיו זריזים אין חשש שתחמיץ הפת למרות עובייה.

 ועל פי זה הוא מתרץ את שאלתנו:

 אברהם אבינו זריז היה, שהרי ממנו למדים אנו את מאמר חז"ל: "זריזים מקדימים למצוות" שנאמר: "וישכם אברהם בבוקר", ולפיכך יכל אברהם לאפות עוגות בפסח – פת עבה, שמחמת זריזותו אין חשש שתחמיץ העיסה. אך לעומתו, לוט שלא "הצטיין" בזריזות (שנאמר עליו: "ויתמהמה"), היה ביכולתו לאפות רק מצות ולא עוגות מחשש שמא יחמיצו…

 כדי לאמוד "מהי זריזות" אצל גדולי ישראל נביא סיפור נפלא: מסופר שעל שולחנו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל התגלו המלצות רבות שכתב במשך שנים לאישים שונים ואלו לא נשלחו ליעדם. כששאלו את הרב לפשר הדבר השיב בפשטות: דעו! החלטתי ללכת בעקבותיו של הסבא מנובהרדוק -רבי יוסף יוזל הורביץ זצ"ל, מסופר שכאשר הגיע לעיר אדם גדול ונתעורר אצלו ספק אם ללכת לקבל את פניו או להישאר בבית, נהג הוא קודם כל ללבוש את מעיל הפרווה, ולצאת מן הבית אפילו ביום מושלג וקר ולהגיע עד אותו מקום, ושם להחליט אם לקבל את פני אותו נכבד. הדבר נבע מכך, שאם היה שוקל את הדבר בביתו, היה מצטרף צד חזק למערכת השיקולים אודות הקושי והעצלות לצאת ביום זה ובפרט במצבו… ולכן החליט תחילה לצאת לאותו מקום, שמערכת השיקולים תהיה נקייה מכל עצלות".אף אני – סיים רבי איסר זלמן – כשמבקשים ממני לכתוב המלצה לדבר מה, תחילה אני מזדרז לכתוב את ההמלצה, בכדי שלא תכנס למערכת השיקולים שלי העצלות שלא לכותבו ולטרוח בדבר. לאחר שאני כותב ואני נקי מעצלות זו, אני שוקל אם ראוי לתת את ההמלצה או להשאירה על שולחני. זו היא זריזות המונעת עצלות.

 

תגובות‎