צור קשר

תודה רבה על פנייתך!

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר

[contact-form-7 404 "Not Found"]
:שתף עמוד

פרשת וישב: "והנה קמה אלומתי וגם ניצבה"

פרשת וישב: "והנה קמה אלומתי וגם ניצבה"
שו"ת והלכה 10:12 - 20.12.19 | יצחק דרעי

נשאלת השאלה: איך הצליח יוסף לעמוד בכל המצב הזה של המכירה והכלא?

יוסף ידע לשלוט בכל מחשבותיו והחזיק באמונה. הוא הבין שאין דבר כזה לקבל משהו טוב בלי לעבור קושי משמעותי. הוא גם ידע שכדי שהחלומות יתקיימו הוא חייב לסבול ולהתבזות. 

ומהיכן הוא ידע שעליו לסבול? 

אלא: מהחלום שם נאמר: "והנה קמה אלומתי וגם ניצבה" היכן היא הייתה לפני כן? על הרצפה. כדי לקבל דברים טובים צריך לסבול. כדי לקבל עולם הבא צריך לסבול בעולם הזה!

דו שיח בין אברהם לקב"ה לאחר החורבן {מסכת מנחות נג:}

הקב"ה: מה לידידי בביתי?אברהם: על בני באתי (למה הגלת אותם?}הקב"ה: בניך חטאו וגלו

אברהם: אולי בשוגג חטאו? הקב"ה: בניך חטאו במזידאברהם: אולי מעטין מהם? (אולי זה רק חלק מהם שחטאו}?הקב"ה: רבים מהם (חטאו}אברהם: (אבל למה הענשת אותם) היה לך לזכור ברית המילה

הקב"ה: הפסיקו למול אברהם: אם היית ממתין היו חוזרים בתשובה (אולי}?הקב"ה: בשעת עליצותם אינם חוזרים!אברהם: אז אין להם תקנה?! בת קול: כשם שמזית שכותשים יוצא שמן, כך עם ישראל ע"י ייסורין נגאלים. ייסורים הם הדרך לגאולה הפרטית והכללית… את זה הבין יוסף…הוא ראה בשיא השפל שלו את הדרך הנכונה כדי להגיע חזרה למעלה…הוא הבין שאם אתה בשאול תחתית – מבן מפונק לאסיר בכלא זר… זה אומר שהפסגה ראויה להתכבד – הדרך למלוכה על מצרים ועל האחים כבר לא בגדר חלום.

בן כמה נחשב הילד לנער?

"אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה.. והוא נער"

"אלה תולדות יעקב יוסף" – אמר הצדיק ר' מנחם מנדל מרמינוב:

כל אחד ואחד מישראל קרוי "יעקב", ומי הם תולדותיו? – "יוסף".על כל אחד ואחד להוסיף ביראת שמים ובעבודת השם יתברך בכל כוחו.

 שואל המדרש ":יוסף בן שבע עשרה" ואתה אומר "והוא נער?"

 והוא משיב:אלא, "שהיה עושה מעשה נערות".

 הקשה ה"שפת אמת" מגור:מדוע המדרש מתפלא שיוסף בן 17 קרוי "נער", והרי אצל יצחק בן 37 היה קרוי "נער" שאמר אברהם: "ואני והנער נלכה עד כה"

 והוא מתרץ:אלא, שעבור האב (אברהם) בנו אהובו תמיד יחשב עבורו "נער".אך כאן שהתורה כותבת "והוא נער", יש לשאול, "יוסף בן שבע עשרה שנה ואתה אומר והוא נער?!" ועל כך משיב המדרש: אלא, "שהיה עושה מעשה נערות"..

וחטאתי נגדי תמיד

 "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם"

 כל מכירת יוסף ושיעבוד מצרים התחיל מלשון הרע :"ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם"

 הגמרא (במסכת שבת דף י): מביאה: ואמר רבא בר חסיא אמר רב בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל ב' סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו למצרים.

 ערוגות הבושם (בדרשה לשובבי"ם) שואל שתי שאלות: מדוע עשה לו יעקב כתונת פסים וכי לא ידע שיהיה מלחמת אחים?! הרי מפורש בתורה: "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם… וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים" רואים מסדר השתלשלות האירועים שיעקב עשה את הכותונת אחרי ששמע מיוסף לשון הרע, מדוע הבעיר את קנאתם? חז"ל קבעו שהמשקל היה שני סלעים, אך המהרש"א מבאר שמשני סלעים לא יכולים לייצר בגד, שכן זהו משקל זעום?!

והוא מתרץ: אלא יעקב שם לו בקצה השרוולים חתיכות ממשי. חז"ל מבארים על הפסוק (ישעיהו מ"א, י"ד): "אל תראי תולעת יעקב" למה עם ישראל נמשל לתולעת (משי)? אומרת הגמרא מה תולעת כוחה בפיה אף ישראל כוחם בפיהם (תפילה, לשון הרע, ניבולי פה) היא יכולה למוטט ארזים בפיה הקטן ומאידך מאותו פה קטן לתפור בגד ממשי למלכים.רצה יעקב אבינו ללמד את יוסף כלל: הפה שלך יכול למוטט משפחה שלימה או ביכולתך ע"י פיך "לתפור בגד לקדוש ברוך הוא", ולכן שם לו את זה על השרוולים בחינת: "וחטאתי נגדי תמיד" שיזכור מה יכול לקרות.ולמה שני סלעים מילת? להורות מה שאומרת הגמרא: "מילה בסלע – שתיקה בתרי". על כל מילה שאתה מוציא כנגדה על שתיים אחרות תשתוק…

זהו שאמר שלמה: "כחוט השני שפתותיך" – מתי פיך אורג חוטי משי לה'? כאשר "ומדברך נאוה" כאשר דיבורך הם תשבחות לה'…

 ואמרו בדרך צחות: למה ברא ה' שתי אוזניים ופה אחד? שעל כל מילה שאתה מוציא מהפה, תקשיב באוזניך לשתי מילים אחרות תחילה.

השגחה מופלאה

"וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף…".

 בפרשה הבאה (מקץ) מספרת התורה על נישואי יוסף עם אסנת בת פוטי-פרע. ברש"י, וכן בעוד מדרשים משמע שהיא כן הייתה הבת של פוטיפר. אבל בפרקי דרבי אליעזר (פרק לח) ובעוד מדרשים כתוב, שלאחר שהייתה דינה אצל שכם בן חמור, הרתה ממנו ונולדה ממנה אסנת. כאשר נולדה רצו השבטים להרגה, כדי שלא יהיה חלול ה' ויאמרו שיש בת זנות בבית יעקב. מה עשה יעקב? לקח אותה יעקב ושם על צווארה ציץ של זהב וכתב בה ייחוסה, והזהיר אותה שלא תדבק רק בבני יעקב ושלחה לדרכה. בא המלאך מיכאל ולקח אותה למצרים והטיל אותה בין החומות.  באותו יום יצא פוטיפר לטייל ושמע קול בכי של תינוקת, אמר למשרתיו שיביאו לפניו את התינוקת, כשראה את הקמיע על צווארה אמר 'בת גדולים היא', וכיון שאשתו הייתה עקרה לקחה וגידלה בביתו. כאשר יצא יוסף על מצרים, עמדו בנות המצרים על החומות וזרקו לפניו תכשיטים, אף אסנת עמדה שמה ולא מצאה מה לזרוק, נטלה את הקמיע שהיה תלוי בצווארה וזרקה אותו.

כאשר ראה יוסף את הכתוב, ביקש מפרעה שרוצה הוא לשאת אותה לאישה. מיד "וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה…"

ראייה נכונה!

"וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ?!…"

 יוסף סיפר לאחיו על חלומותיו. התקוממו: "המלך תמלך עלינו (בהסכמתנו), אם משול תמשול בנו" (בעל כרחנו). ומכרוהו לעבד, באמרם "ונראה מה יהיו חלומותיו"

 ומה, בסופו של דבר? לא זו בלבד שלא מנעו קיומם, אלא שעל ידי המכירה נתקיימה המלוכה! "ואתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה…"

 ובעניין זה  הביא בספר 'והגדת' סיפור: מסופר, שסוחר יהודי המתגורר בסין החליט לייבא בעצמו סחורות מאירופה. הפליג ויצר קשרים עם יצרנים וספקים, ולפני שובו נסע לראדין לקבל ברכת ה"חפץ חיים".

 הציג עצמו: מסין הגיע. סין, בקצה העולם. מה נשמע בסין?  התעניין ה"חפץ חיים".נאנח: "העניינים יגעים. היהודים מפוזרים. אין חינוך יהודי, אין שחיטה כשרה, יש ניסיונות קשים בשמירת השבת, ה' ירחם…".

 ה"חפץ חיים" לא התפעל. ענה: "צרתכם צרת רבים בדורנו, בקהילות רבות, מאוסטרליה ודרום אפריקה ועד לדרום אמריקה וצפונה. חיברתי עבורם את ספרי "נדחי ישראל". קח עמך כמה ספרים, תפיץ אותם בסין. הם מורים איך להחזיק מעמד בתנאים הקשים. "ומה עוד נשמע בסין?" – ביקש ה"חפץ חיים לדעת

 תמה האיש מאוד: על מצב היהודים כבר סיפר, על מה עוד ידווח?! אמר: "זה כמה שבועות שיצאתי משם" אבל לפני שהפלגת, על מה דברו שם. על מה דווחו העיתונים?!" – המשיך הרב להקשות. האיש ניסה להיזכר ואמר: "הסינים בנו סכר ענק, שפינה עמק שלם להתיישבות חקלאית. אבל הסכר נבנה ברשלנות ומסת המים הכבירה ערערה אותו. הוא קרס, ומאה אלף סינים טבעו למוות!". ה"חפץ חיים" הזדעזע: "אוי ואבוי. מידת הדין מתוחה, עד לסין הגיעה!" כאן האיש כבר לא יכל ושאל: "כבוד הרב, כשספרתי על מצבם העגום של היהודים, הרב הגיב בהשלמה. וכשספרתי על טביעתם של איכרים סיניים, הרב מזדעזע כל כך – הייתכן?"ברכות יחולו על ראשך! אמור לי, בוורשא היית?" – שאל הרב. "ודאי! – לראדין, מגיעים דרך ורשא". "כמה יהודים גרים שם?, ומה חלקם באוכלוסייה?" תמה, אבל ענה: "מספרים שכשלוש מאות אלף יהודים, מתוך כמיליון תושבים" אמת", אישר ה"חפץ חיים", כך אומרים. אמור נא, אילו היית רואה אדם עומד בכיכר העיר עומד ונואם באידיש, אל מי לדעתך הוא פונה לסינים או ליהודים? "מה השאלה, ליהודים העוברים ושבים!" – ענה האיש בביטחון אבל בעצמך אמרת שאינם אלא מיעוט?!" – הקשה ה"חפץ חיים".

חייך האיש והסביר: "אכן, הגויים הם הרוב, אבל אינם מבינים אידיש. אם דיבר באידיש, ברור שליהודים דיבר!".כדבריך", הנהן ה"חפץ חיים". "אם כך, הלא תבין. שיטפון הגורף מאה אלף יצורי אנוש, ה' ירחם, שפת שמים הוא – איתות ממרום. אך מי מבין אותו?, מי יתבונן בו ומי יזדעזע ממנו?. הסינים?! הרי אינם מבינים שפה זו! אם כן, אל מי פנו, למי אותתו? לנו! אבל אנו, בראדין אנחנו. ומהיכן נדע על האיתות, איך נשמע אל הנאום השמימי? הביאוך הנה, שתספר אודותיו" זה המבט הנכון, המפוכח. המבט של ה"חפץ חיים" זצ"ל! כך הייתה צריכה להיות הסתכלותם של האחים, להבין שאין יוסף בודה מליבו ונבואה היא בפיו… וכנגד רצון ה' לא יעזרו כל ניסיונות הסיכול. ונהפוכו, דווקא הם זירזו את הגעתו למצרים והכינו קרקע להגשמת הנבואה.הרי לנו שכאשר האדם מנסה להתחכם על רצון הקדוש ברוך הוא, "יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו" ואדרבה, על ידו יסובב את עצתו ביתר שאת וביתר עוז!