צור קשר

תודה רבה על פנייתך!

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר


:שתף עמוד

פרשת כי תבוא: ארמי אובד אבי

פרשת כי תבוא: ארמי אובד אבי
שו"ת והלכה 12:09 - 20.09.19 | יצחק דרעי

לבן אשם בירידה למצרים?

 "ארמי אבד אבי וירד מצרים"

 לכאורה קשה – שאל רבי משה אלשיך: מדוע קושרים את לבן הארמי לעניין ירידת בני ישראל למצרים שהרי לכאורה אין שום קשר ביניהם?

 אמנם יש לתרץ אמר רבי משה: שלולא רמאותו של לבן היה יעקב אבינו נושא תחילה את רחל וממילא יוסף היה הבכור ליעקב. ואם היה בכור לא היו אחיו מקנאים בו על העדפתו של אביהם ולא היה נסבב כל עניין מכירתו של יוסף.לכן לבן הוא האשם בכך שיוסף ירד למצרים!!!   (וקראת לשבת עונג)

 ההשפעה שיש לעולה בקללות

מובא סיפור על אברך אחד שהייתה לו אזכרה/יארצייט לאביו המנוח, בשבוע של פרשת כי תבוא. הוא ניגש לבית הכנסת וביקש מהאחראי לאפשר לו עלייה לתורה.לאחר שזה בדק ברשומות המתפללים, התברר כי כל העליות תפוסות למעט זו של הקללות. כדרכו של אברך כשלא ידע מה לעשות הלך לשאול את הרב. הוא ניגש לרבי חיים אריה ארלנגר המכונה: "הסטייפלר" זצ"ל. לאחר ששטח את התלבטויותיו שאל אותו הרב: "האם הנך מפחד לעלות"? השיב האברך: "לא! שומר מצווה לא ידע דבר…" פסק לו הרב לעלות לתורה בעלייה של הקללות.לאחר שכיבד את זכרו של אביו – הגיע מכתב מחו"ל בו נאמר לו כי אח של אביו המנוח הוריש לו עסקים וקרקעות בשווי כולל של כחמישים מיליון דולר. הוא מיד טס לחו"ל, שהה שם כ- חמש שנים וחזר כעשיר גדול מאד.כשהוא במכונית הפאר שלו נפנה מיד לביתו של הרב ובשמחה קרא לעברו:  מורי ורבי הבט! עליתי לקללות ושום דבר לא קרה לי… ונהפוך הוא – אני איש עסקים מצליח ובחמש שנים האחרונות הכפלתי את כספי הירושה. הביט בו רבי חיים ארייה ברחמים קם ממקומו ברוגז ואמר: האינך רואה?! כל הקללות נתקיימו בך! הפכת מאברך לאיש עסקים – הפסדת את כל עולמך!זו ראייה אמתית של צדיק וקדוש.

איך לתת עצה…

 

"ארור משגה עיוור בדרך"

 

מבאר רש"י: הכתוב מדבר במי שהוא "סומא" בדבר ובא לבקש עצה. על כן המשיא עצה לחברו יזהר לייעץ לו רק עצה טובה והוגנת. 

פעם אחת נכנס תלמיד אל הגאון רבי שמחה זיסל זיו ה"סבא מקלם" וביקש להתייעץ עמו על עניין חשוב. ביקש ה"סבא" מאותו תלמיד שישוב וייכנס אליו לאחר תפילת ערבית ורק אז יוכל לתת לו עצה כפי שנתבקש. בתפילת ערבית – הסביר ה"סבא" – אנו אומרים: "ותקננו בעצה טובה מלפניך" על כן בטרם אייעץ לך מה לעשות, אני רוצה לכוון היטב בתפילתי כדי שאוכל לתת לך עצה טובה!.

מכה רעהו בסתר"

"ארור מכה רעהו בסתר"

מבאר רש"י: כי ארור זה נאמר על מדבר לשון הרע. בלשונו הוא "מכה" את רעהו בסתר.בספר "וקראת לשבת עונג" מובא סיפור המראה מהי הזהירות הנדרשת לאיסור של "המכה רעהו בסתר":

פעם אחת נסע רבי ישראל מאיר הכהן בעל ה"חפץ חיים" בחברת רב אחר בעניין מצווה.בדרכם עצרו באכסניה אחת ונחו בה מעמל הדרך. בעלת האכסניה שהכירה בהם כי רבנים חשובים הם ערכה לפניהם שולחן והגישה מטעמים רבים. האם מצא חן בעיניכם האוכל"? שאלה בעלת האכסניה בסיום הארוחה.

 מצוין! – ענה ה"חפץ חיים" – האוכל ערב מאוד לחכינו.ואיך אתם נהניתם מהאוכל"? שאלה האישה את הרב השני.האוכל – השיב הרב – היה די טוב אולם היה חסר בו מלח.אספה בעלת הבית את כלי האוכל מעל השולחן ופנתה למטבח.לאחר שיצאה מן החדר פנה ה"חפץ חיים" אל הרב ואמר בצער: "כל ימי נזהרתי מלדבר ומלשמוע לשון הרע והנה עכשיו כאשר נסעתי בחברתך נכשלתי באיסור לשון הרע… אני כה מצטער על שבאתי… בטוח אני כי כל נסיעתנו אינה לדבר מצווה כלל! להכות חבר זה לאו דווקא בפניו.

לתת עצה הוגנת לשואל!

 "ארור משגה עיוור בדרך"

 חז"ל מבארים שאין הכוונה ל"עיוור" ממש. אלא כל מי שהוא "סומא" במשהו מסוים, חסר ידע בדבר אחד ובא זה  לבקש ממך עצה אל תיתן לו עצה שאינה הוגנת לו.

 על עוצמת האיסור וגבולותיו נוכל ללמוד מהמעשה הבא: מעשה שהיה שבאו אל הגאון רבי יהושע ליב דיסקין זצ"ל וסיפרו לו על אחד השוחטים שבירושלים ששולח את בניו ללמוד בבית ספר שגדולי ירושלים החרימו ואסרו ללמוד בו. כבוד הרב – כך אמרו – אין זה מין הראוי ששוחט כזה ימשיך לשמש בתפקידו!

 אכן כן – נענה הרב – אולם אי אפשר להעבירו מתפקידו אלא אם כן תמצאו לו פרנסה אחרת ואז תשתדלו לשכנעו לעזוב את מלאכת השחיטה.עשו האנשים כאשר נתבקשו ומצאו לשוחט משרה אחרת אולם כאשר הציעו לפניו את המשרה החדשה אמר השוחט כי בטרם הוא מחליט הוא מבקש להתייעץ עם רבי יהושוע לייב דיסקין.כאשר בא השוחט לפני הרב ושטח בפניו את צדדי הספק נענה מיד רבי יהושע ואמר: לא כדאי לך לעזוב את מלאכת השחיטה בה אתה מיומן ופרנסתך מצויה לך ברווח.מיד כאשר נודעה להם תשובתו של הרב חזרו חברי המשלחת אליו ותמהו: "והרי הרב עצמו אמר לחפש לו משרה אחרת ומדוע הרב אמר לו להישאר על מכונו?…" כאשר בא אלי יהודי לשאול בעצתי – השיב הרב – אני נותן לו את העצה הטובה ביותר בשבילו ללא כל שיקול אחר שמעורב בכך!

להינצל מהקללות

 

"גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם ה' עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ"

 בפרשת השבוע יש 98 קללות (פי שניים מפרשת בחוקותי ששם יש 48 קללות) 

 בעל הטורים מבאר:אדם שמברך בכל יום, מאה ברכות, ניצל ממאה קללות חסר שתיים  שמופיעות בפרשת השבוע. 98 קללות הקיימות ועוד שניים המשלימות למאה: "וכָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה…".

 הרוקח מביא כמה ראיות שמאה ברכות מצילות מן המאה קללות:

 

  1. שנאמר (תהילים קכ"ח, ד):הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'– כִי כֵן גימטריא 100

 

  1. אנחנו אומרים בשיר השירים (פסוק ה, ט): "מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד הַיָּפָה בַּנָּשִׁים…"מה זה הַיָּפָה בַּנָּשִׁים? – אנחנו מעריכים את הקב"ה, והוא יותר מכל האלוהים! וכולם שואלים אותנו מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד? אומר הרוקח –  ב- הַיָּפָה בַּנָּשִׁיםהַיָּפָה= 100, ובזה שאנחנו מברכים את הקב"ה מאה ברכות , בזה אנחנו מראים, כמה הקב"ה שלנו גדול!

 

  1. דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, אם ניקח את ראשי התיבות של הפסוק, גם נקבל 100.יוצא שבזכות מאה הברכות, אדם ניצל ממאה הקללות שמופיעות בפרשת השבוע – פרשת כי תבוא.

 החיד"א מוסיף (פתח עיניים במסכת מנחות מג, ב): מביא את דברי הגמרא: "תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר (דברים י-יב): "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך?"…

רש"י אומר על הפסוק: "מה ה' אלוקיך וגו'". – קרי ביה מאה.

 

שואל ספר חסידים: איך יכול להיות שחז"ל אומרים לנו, שכל המברך מאה ברכות, מגיע ליראת שמים, שנאמר מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה. והלא אנו מברכים מאה ברכות, האם ניתן לקבוע בוודאות שהגענו ליראה?!. איך יכול להיות שאנחנו לא מגיעים ליראת ה'?

 משל למה הדבר דומה? ילד רוצה לאכול סוכריה, אבל מתברר שהסוכרייה שהוא כה אוהב מכוסה בצלופן. מה לעשות? הוא מסיר את העטיפה ואוכל את הסוכרייה. האם מעניינת אותו הצלופן?! ודאי שלא! המטרה שלו זה האוכל. לעומתו, "יש מעצב עטיפות לסוכריות על מקל" שאותו לא מעניינת הסוכרייה אלא רק העטיפה. אך כיוון שכבר פתח את הצלופן אוכל הוא גם את הסוכרייה….

 מבאר ספר חסידים שכן הוא הנמשל: הברכה זו העטיפה – זה הצלופן של האוכל. ישנם שני סוגי אנשים: אדם שרוצה לברך את הקב"ה והוא מוצא דרך קלה על ידי הסוכרייה- מברך ואוכל… אחד כזה ירגיש בכל ברכה איך יראת השמים שלו מתעלה ומתחזקת. לעומתו, אדם מברך ברכה, לא בגלל שהוא חושב  לגדל ולשבח את הקב"ה. הוא מוריד את הצלופן, כדי להגיע למטרה –  האוכל. – אחד כזה לא ירגיש התעלות ע"י הברכה. אם אחד, המטרה שלו זה האוכל, אומר ספר חסידים, מזה לא מגיעים ליראת שמים.

 יזכנו הקב"ה, שבזכות מאה הברכות, שבהם נתחזק בע"ה בימים האלה, שהקב"ה יבטל מעלינו צ"ח קללות ועוד שתיים, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן !!!