צור קשר

תודה רבה על פנייתך!

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר


:שתף עמוד

פרשת כי תצא: שילוח הקן

פרשת כי תצא: שילוח הקן
שו"ת והלכה 09:09 - 13.09.19 | יצחק דרעי

הקרבה למען הילדים אל מול הקרבה למען ה'

בפרשת השבוע נצטווינו על שילוח הקן. אדם הרואה ציפור הרובצת על האפרוחים או על הביצים מצווה אותו התורה: "לא תיקח האם על הבנים – שלח תשלח את האם" ורק אח"כ את הבנים אתה יכול לקחת.

אל תיגע באימא שלהם!!! מדוע? אם נשים לב כשיונה דוגרת על בניה ונתקרב אליה היא לא תזוז, הוא מוכנה להקריב את עצמה למען ילדיה. אמר הקב"ה: את ויתרת על עצמך- אני אגן עלייך ואצווה בתורה שלא יגעו בך לרעה.במזמור פ"ד (אומרים בפתיחה למנחה) "גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך". מאידך היא מניחה את אפרוחיה אצל המזבח שאם בני ישראל ירצו קרבנות עוף (כשיבנה בית המקדש) שיהיה להם מצוי שם.רואים שבעניין של שלום הילדים היא מגוננת עליהם, אבל בשביל הקב"ה היא מזמנת אותם להיקרב ראשונים למזבח.

 לכן נמשל עם ישראל ליונה שמוכנים להקריב את עצמם למען הקב"ה.

לזכור מה עשה ה' למרים

 

"זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים" 

 בפסוק זה נאמרה אזהרה למדבר לשון הרע. עלינו לזכור את אשר עשה ה' למרים שלקתה בצרעת בעוון לשון הרע. אמר רבי ישראל מאיר הכהן בעל ה"חפץ חיים" 

משל למה הדבר דומה: לאבא שהיו לו שני בנים. האחד עילוי גדול והשני רגיל בן פשוט. פעם אחת ראה האב כי בנו העילוי מתגאה על חבריו בחכמתו יצא האב וסטר לבנו על לחיו לפני כל חבריו. לימים החל בנו הפשוט להתגאות על חבריו. יצא האב ואמר לו: בני אם על כבוד אחיך העילוי לא חסתי כאשר התגאה על כבודך בוודאי שלא אחוס..

 כן הוא גם הנמשל: התורה מזכירה לנו את אשר קרה למרים שנענשה בעוון לשון הרע ולקתה בצרעת. אם על כבודה של מרים – אשר במשך ארבעים שנה שתו בזכותה בני ישראל מבארה של מרים – לא חס הקדוש ברוך הוא והענישה כל שכן  אדם פשוט המדבר לשון הרע בוודאי יקבל את עונשו הראוי לו.

 

במלחמה נשיב את הגזלה!

 

"כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו"

 פסוק זה הסבירו רבי ישראל מאיר הכהן בעל ה"חפץ חיים" במשל: שני בני אדם היו שותפים בעסק אחד והשקיעו בו את ממונם. פעם אחת הבחין אחד מהשותפים ברעהו שהוא גונב מדמי העסק.שותף זה בוודאי לא יעבור בשתיקה על גניבה כזו ויריב עימו ואף שהוא יודע היטב כי לא ישיב את הגניבה שגנב אבל לכל הפחות תהיה מזה תועלת שמהיום ולהבא לא יגנוב עוד.והנה לפעמים יקרה שהגנב חכם לכן יעשה את עצמו כצדיק ובכל יום ויום הוא מביא רווחים כדי שיהיה לב השותף השני בטוח עליו ולא יבדוק אחר מעשיו.ובאמת מחשבתו שאם רק יעלה בידו להיות אצלו כנאמן ביתו יגנוב כפל כפלים מכפי הממון שהביא לו מקודם בתור רווחים. אבל אם השני הוא חכם ממנו לא יועילו לו כל עצותיו ותחבולותיו של הגנב ולעולם ישים עינו עליו ויביט עליו בכל אשר יפנה בשבע עיניים כדי שלא יגנוב.

 כן הדבר בעינינו – אמר ה"חפץ חיים:"כאשר קם האדם בבוקר בחמלת ה' עליו שהחזיר לו את נשמתו כדי ש"ירוויח" קצת באותו יום תורה ומצוות. אולם כאשר יתבונן האדם בסוף היום על כל מה שעבר עליו יראה שהיצר הרע "גנב" ממנו כמה שעות שאותן בילה בדברים בטלים והבל וריק וכל זה בעצת היצר.כמו כן יראה שהיצר הרע "גנב" ממנו חלק מהמאה ברכות שבירך אותם בלא כונה… והנה אם יעבור האדם על זה בשתיקה ולא יעשה עימו מריבה אז חלילה במשך זמן קצר יישאר עני מתפילותיו ותורתו חס ושלום  אלא האיש החכם והנבון צריך לעשות עימו תמיד מריבה ויאמר לו: מה לך כי תגנוב את זמני ויומי שחלק לי אלוקים ואת ואת הברכות שהנני מברך. אף שהמריבה הזאת תהיה ללא תועלת כי מה "שגנב" היצר הרע כבר לא ישיב לו אך התועלת תהיה כי מכאן ולהבא לא יגנוב היצר הרע ממנו כל כך.והנה לפעמים יקרה שהיצר הרע מזמן לידו כמה מצוות כדי שיהיה לב האדם בטוח ולא ידקדק ולא יהרהר עליו.אבל באמת ידע האדם כי זוהי מתחבולות היצר הרע כדי ש"יגנוב" ממנו עוד יותר לאחר מכן… על כן האיש החכם והנבון יעשה תמיד מריבה עם היצר הרע בכדי שלא "יגנוב" ממנו את זמנו ותורתו. עניין זה רמזה לנו התורה הקדושה: "כי תצא למלחמה על אויביך" הוא היצר הרע שנקרא אויב אז בוודאי "ונתנו ה' אלוקיך בידיך ושבית שביו" – כאשר תשוב בתשובה שלמה אז יתהפכו העבירות לזכויות ותוציא מידו הגזלה שגזל ממך היצר הרע! במלחמה נשיב את הגזלה!…   (וקראת לשבת עונג)

האם לבלעם מגיע שכר על הברכות?

 

"ולא אבה ה' אלוקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך…"

 

יש להבין – שאל המגיד מדובנא זצ"ל: שהרי לכאורה אין כאן המקום לספר מה היה סופם של קללות בלעם שהרי כאן מובאת רק הסיבה ש"לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'?

 אמנם – תירץ המגיד ניתן להבין את הדבר על פי משל: סוחר אחד שב מן היריד בלייפציג ועגלתו עמוסה סחורה לעייפה. בדרך הגיע אל מקום אחד ובו גשר צר שהיה בחזקת סכנה. מכיוון שהייתה זו שעת לילה החליט הסוחר לא להסתכן, ללון במקום ולהמשיך בדרכו למחרת בבוקר השכם.כצפוי, בבוקר השכם קם הסוחר וניגש לתת מספוא ותבן לסוסים והנה כאשר נכנס לאורווה ראה להפתעתו כי העגלה והסוסים נגנבו! החל הסוחר לבכות בכי גדול על סחורתו היקרה ועל הסוסים היקרים והנאמנים שנגנבו… בלית ברירה שם הסוחר את שקו על שכמו ויצא אל הדרך רגלי.כאשר עבר הסוחר מרחק של שלוש פרסאות ראה לפתע עגלון אחד נוהג בעגלתו! מיהר הסוחר והשיג את העגלון שהכיר את הסוחר ומשום כך השיב את העגלה המלאה לבעליה ללא אומר ודברים. קיבל הסוחר את המושכות לידיו ללא אומר ודברים. כאשר ראה הגנב את טוב ליבו של הסוחר הרהיב עוז ובקש שכר על כך שהעביר את הסוסים והעגלה את הגשר המסוכן באשר טרחה רבה הייתה כרוכה בכך.כאשר שמע הסוחר כן הרים את ידיו וסטר לגנב על לחיו! גנב שכמותך! צעק הסוחר – האם לטובתי העברת את הסוסים בדרך הקשה?! לא מיניה ולא מקצתיה! אתה עשית מעשה גנב והקב"ה ברחמיו השיב לי את ממוני.אולם לך לא מגיע פרס על כך!…

כן הוא גם הנמשל: אמר המגיד – בלק שכר את בלעם שיקלל את ישראל והקב"ה ברחמיו הפך את הקללות לברכות ואם כן עלול בלעם לטעות ולבקש את שכרו, שהרי על ידו באו הברכות לישראל. על כן מסיים הכתוב ומסביר "ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלוקיך" – לא על ידו של בלעם באו הברכות לישראל אלא הקב"ה הפך אותן לברכות באהבתו את ישראל!

לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ

 אחת המצוות מתוך 74 המצוות שבפרשה, מצווה התורה כך (דברים כג, יד): 

"וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ: כִּי ה'  אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ.

 

אם  נשים לב לקטע הזה לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ  – ראשי תיבות אלול.הסוד של חודש אלול, והעבודה של חודש אלול, נמצאת בפסוק הזה שבו הקב"ה מצווה את האדם לנהוג בצניעות. והטעם לזה: כי הקב"ה מתהלך בקרב מחניך.

תגובות‎