צור קשר

תודה רבה על פנייתך!

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר

[contact-form-7 404 "Not Found"]
:שתף עמוד

פרשת עקב: ייסורים מכפרים

פרשת עקב: ייסורים מכפרים
שו"ת והלכה 11:08 - 23.08.19 | יצחק דרעי

להתייחס לפרטים הקטנים

 פותחת התורה ואומרת – "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" רבותינו כאן עומדים על המילה עקב – וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן . כשכולם מנסים להבין מה מונח במילה הזאת עקב. אם הכוונה ל'בגלל', אז היה צריך לומר  וְהָיָה בגלל תִּשְׁמְעוּן, או הכוונה אם, היה צריך לומר וְהָיָה אם תִּשְׁמְעוּן. 

 שואלים המפרשים: מדוע בחרה התורה לומר את המילה עקב? 

 בעל הטורים מבאר: על פי דברי מדרש, שאומר שההמשך של הפסוק וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, הוא בעצם המשכו של הפסוק האחרון מהפרשה הקודמת. בפרשה הקודמת נאמר (ז, יא): "וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם", וההמשך: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה" אומר כאן בעל הטורים – והיה עקב. לעיל מיניה כתיב היום לעשותם וסמיך ליה עקב כלומר היום לעשותם אבל שכרם בעקב פי' בסוף.

 זה לשון המדרש בדברים רבה, פרשה ג, אות א: אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל וְאֵימָתַי אַתְּ נוֹתֵן לָנוּ  שְׂכַר הַמִּצְווֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצְווֹת שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים מִפֵּרוֹתֵיהֶן אַתֶּם אוֹכְלִים עַכְשָׁו, אֲבָל שְׂכָרָן בְּעֵקֶב אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם, מִנַּיִן מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בְּעִנְיָנֵנוּ (דברים ז, יב): וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן

 רש"י מבאר כדרכו: מצוות שאדם דש בעקביו – אין לזלזל במצוות הקלות שהם תחילן של העברות החמורות. ישנו משל נפלא, של המגיד מדובנה, על הפסוק באיכה א, ט: "טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ" משל על העבירות הקלות שהם ראש לכל העבירות:

משל למה הדבר דומה? היה אדם אחד שרצה לרכוש אריג יקיר מאוד. כל מטר עלה 1000 ₪  הוא הלך ורכש 4 מטר מהבד הזה. אמר לו בעל החנות – "תשמע, אם אתה רוצה את האריג הזה, לאורך ימים ושנים – השקעת 4000 ₪, לך תשקיע עוד 100 ₪ אצל התופרת. תבקש ממנה שבקצה של הבד, תעשה לך מכפלת, שתתפור אותו מכל הארבע כיוונים שלו. מדוע? זה לא אריג טוב ומשובח?! – שאל הקונה בפליאה "קנית אריח מהמשובחים ביותר! קבע המוכר. אבל אריג שהוא לא מקופל, והוא לא מסודר כמו שצריך, הוא יכול להתפורר לאורך זמן…""עזוב שטויות… אם זה אריג טוב, הוא יחזיק מעמד לאורך זמן" – הפטיר הלוקח ויצא. חלפו להם כמה חודשים, בכל פעם שבני המשפחה יושבים לאכול מסביב לשולחן, הילד הקטן משתעמם, וכשהוא רואה חוט אחד בולט מהמפה, הוא מושך אותו להנאתו. חולפים להם עוד כמה שבועות, ועוד חוט מוצא את דרכו בחוץ וכך הפכה המפה מחוררת ובלויה…

 כן הוא הנמשל: אומר המגיד מדובנה – זה מה שאמר הנביא: "טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ" – גם בשוליים, יכול יצר הרע לתפוס אותך. דווקא בדברים הקטנים הוא יפיל אותך. לכן באה התורה ומזהירה "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" – תשים לב לפרטים הקטנים, שבהם התורה אומרת 'כאן מתחיל היצר הרע'. תחילתו של יצר הרע, היא דווקא 'בחוטים הקטנים' שהוא מושך החוצה, וככה הוא מפורר את המפה כולה.

מה ה' דורש מאיתנו?

 "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך דורש מעמך כי אם ליראה את ה' לשמור מצוותיו ולדבקה בו"

 

מדרש חז"ל: דוד המלך אומר: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו". אומר לו הקב"ה: אמרת אחת וביקשת שלוש? 

  1. "שבתי בבית ה' כל ימי חיי "
  2. "לחזות בנועם ה"
  3. "ולבקר בהיכלו"?!

 

אמר לו דוד המלך: ממך למדתי, שהרי אמרת "מה ה' דורש מעמך כי אם ליראה את ה'", ולבסוף אמרת "לשמור מצוותיו ולדבקה בו"… (ילקוט שמעוני ושוחר טוב בתהלים).

משל מליצי למה הדבר דומה? אחד היה רעב ורצה לאכול, והתבייש לבקש. מה עשה? התדפק על דלת של בית אחד וביקש מלח. בעה"ב הביא לו קצת מלח.שאל הנוקש: "מה אני אעשה עם זה?" "לא יודע!!!", השיב בעה"ב, "ביקשת מלח!". "טוב, תביא עגבנייה שיהיה על מה לפזר את זה"… – ביקש התימהוני בעה"ב מביא לו עגבנייה. הוא מפזר את המלח, ואומר: "ואיך אני יאכל את זה?! תביא לחמנייה, נכניס את זה בפנים…".ניגש בעה"ב להביא, אמר לו הקבצן: "תשמע רגע… אם אתה כבר מביא לי לחמנייה… מה לא תעשה לי חביתה?

 כן הוא הנמשל: אם מבקשים במכה אחת הכול, לא יביאו לנו, אבל בהדרגה זה מתקבל.אומר דוד המלך להקב"ה: ממך למדתי להגיד את השורש וממנו יוצאים הענפים. השורש הוא "שבתי בבית ה'" וממילא התוצאה – "לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו".כך גם ה' אומר השורש הוא ליראה את ה' וממילא הענפים הם לשמור מצוותיו ולדבקה בו.זהו שאומר שלמה המלך בסוף קהלת: "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא (וממילא) – את מצוותיו שמור כי זה כל האדם".על אותו משקל אומר שלמה המלך: "ראשית חכמה יראת ה'" – יראת ה' זה השורש וממנה מגיעה החכמה האמתית…

 כל סתירה מצילה חיים…

 "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מיסרך"

הקב"ה מייסר אותנו כפי שאבא מייסר את הבן שלו. הוא בוחר בקפידה את העונש ומעדיף לתת מעט מעט ייסורין מאשר כמות גדולה של ייסורין במכה אחת עד שהאדם יחוסל לגמרי.הבעיה שלנו, אין את אהבת הייסורים. אילו היינו יודעים שזה טוב לנו היינו מתחננים לה' שיביא לנו אותם…

 משל למה הדבר דומה: לאימא שאחרי המון שנים בא לה ילד בשעה טובה ומוצלחת. לכשגדל יצאה עימו ל"שופינג" נכנסה לחנות ביצים ותוך כדי שהיא מדברת עם המוכרת הילד שבר כמה תבניות.כשהמוכרת הבחינה בזה החלה לצעוק. אמרה לה האימא: אל תצעקי, אני אשלם את הכול כולל הניקיון שיש לעשות כאן. המוכרת שתקה. מה קרה? משלמים לה על זה, אז הכול בסדר? אם כך, האם ניתן לומר שהמוכרת מוכנה שכל יום ישברו לה את הביצים וישלמו לה? בוודאי שלא!!!.מדוע? התשובה – היא לא אוהבת את הבלגן הזה, אבל אם זה כבר הגיע, ומשלמים על זה אז אין בעיה…

 הנמשל ברור מאליו: אין לנו אהבת ייסורים. אך אם הקב"ה כבר מביא עלינו דבר מסוים, ברור שזה לטובתנו. אילו היינו מבינים את הערך היינו מתחננים לייסורים הללו. לפעמים מכה מאת ה' מצילה אותנו.

נביא סיפור שימחיש זאת: מסופר שנפוליאון רצה לכבוש עיירה בשלטון רוסי ולא הצליח. החליט לקחת חייל שיודע רוסית, להלבישו בבגדי גנרל ולשמש שוליה שלו ולחדור לעיירה, ולראות מה קורה. לפתע אחד החיילים גילה שזה נפוליאון והראה לחבריו תוך שהוא מצביע עליו.מה עשה אותו גנרל כדי להציל את נפוליאון? צעק עליו – "אתה לא רואה שנגמרה לי הבירה?!" והכה אותו 2 סטירות בפרצוף, וכך הבינו האחרים שזה לא נפוליאון. כשחזרו לממלכה בחזרה הגנרל ביקש סליחה, אמר לו נפוליאון: הסטירה שלך הצילה את חיי..כל סתירה מצילה חיים

 הצורך בשבועה מדאיג

 "ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך"

  בספר וקראת לשבת עונג מובא משל למה הדבר דומה: אדם אחד נכנס לחנות בגדים לקנות לעצמו חליפה. המוכר שהכיר את האיש היטב ידע כי אין הוא אדם ישר כלל וכלל. הראה הסוחר לאיש חליפות יפות אבל הבליע ואמר: "אני נותן לך סחורה יפה ואתה תיתן לי את מחירה כי אני זקוק למעות"…

 "בלי כל ספק אשלם לך" – אמר הקונה – "הסר דאגך מליבך!" מדד הקונה חליפות שונות ובעל החנות עומד לידו ובליבו דאגה על כן.שב ואמר: החליפה הזו יפה מאוד קח אותה ושלם לי את מחירה.אל תדאג" – אמר הקונה – "אני אשלם לך וכדי להסיר דאגה מליבך אני נשבע שאשלם לך!" כאשר שמע המוכר כך דאג כפל כפליים כי לו היה הקונה מבקש לשלם מיד לא היה צריך להישבע שישלם.ואם נשבע כך, אות וסימן הוא כי אין בדעתו לשלם עכשיו מאומה אלא לקנות בהקפה משום כך מיהר ונשבע שישלם…

כן הוא גם הנמשל – אמר המגיד מדובנא: כאשר הקב"ה נשבע לאבות הקדושים שיעשה חסד עם בניהם – ניתן להבין מכן שהחסד בוא יבוא לאחר זמן רב לדורות אחרונים כי אם היה בא מיד לשם מה יש צורך להישבע על כך?

ייסורים מכפרים ויש לקבלם באהבה…

 "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מיסרך"

הקב"ה מייסר אותנו כאבא המייסר את בנו. לא פעם אנו מנסים לחמוק מהייסורים באמתלות שונות וכשזה מצליח אין מאושר ממנו.הבעיה שלנו אין את אהבת הייסורים. את ההבנה שזה טוב לנו והדבר הנכון עבורנו.לא פעם הייסורים מכפרים לנו על משהו יותר חמור, ואנחנו מנסים להתחכם…

סיפור מאגדות שלמה המלך ימחיש זאת: פעם ביקש אחד היועצים של שלמה ללמוד את שיחת החיות. לאחר שהפציר בשלמה ולמרות אזהרותיו של שלמה שלא כדאי לו להבין את שפתם… לימדו שלמה את שיחת הציפורים.כשהוא בקי בשפת הציפורים, הנה הוא שומע 2 ציפורים צוחקות, אחת אומרת לחברתה: "תראי איזה מסכן, מחר יישרף לו הבית".הוא הבין שמדובר עליו, מה עשה? רץ מהר ומכר את הבית. ואכן לאחר שקיבל את הכסף נשרף הבית כליל.אז חשב לעצמו: "כמה טוב שהתעקשתי ללמוד את שפת החיות… הנה הצלתי את ביתי..למחרת שוב שמע את שתי הציפורים מתלחששות: "מחר תמות הפרה של פלוני!". מאחר שמדובר עליו רץ מהר ומכר את הפרה. ותכף לאחר ששלשל את הכסף לידו התפגרה הפרה ומתה… כשחיוך ניצחון על פניו שב לביתו.למחרת שמע אותם אומרות- "כמה מסכן זה שצריך למות מן העולם". באותו הרגע רץ בבהלה אל שלמה המלך וסיפר את כל הקורות אותו.אמר לו החכם מכל אדם: ה' רצה לפגוע ברכושך ולא נתת. רצה לפגוע במקור הכנסתך ולא נתת, ועכשיו מה אעשה לך? אין לדעת על מה הייסורים מכפרים, לכן יש לקבלם באהבה.

תגובות‎