צור קשר

תודה רבה על פנייתך!

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר


:שתף עמוד

פרשת פנחס: ונתת מהודך עליו

פרשת פנחס: ונתת מהודך עליו
שו"ת והלכה 07:07 - 18.07.19 | יצחק דרעי

פרשת פינחס – משה מודיע לפינחס מהו שכרו

 "לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום"

שאל הגאון רבי יצחק מוואלוזי'ן: מדוע ה' ציווה למשה שהוא עצמו ילך ויודיע לפנחס מהו שכרו שקבל על מעשיהו? אלא – אמר רבי יצחק-  משל למה הדבר דומה? לשר צבא שעמד במלחמה קשה עם אויב עיקש ואכזר. במהלך המלחמה טעה השר בשיקול דעתו ובכך גרם למות רבים מחייליו, וכמעט אף להפסד בקרב. והנה קם חייל פשוט ועשה מעשה גבורה, אשר הכניע את כל הקרב, והאויב נס על נפשו.קרא המלך לשר הצבא וביקש ממנו כי הוא עצמו יתן לחייל הגיבור את האות ההצטיינות על מעשהו הנועז…

 כן הוא גם הנמשל: משה רבינו עצמו נצטווה להודיע לפנחס על שכרו הטוב אשר במעשהו הביא להפסקת המגפה מעל בני ישראל (מתוך הספר "וקראת לשבת עונג").

זכותו של פינחס

 נשאלת שאלה: מדוע זכה פנחס למה שלא זכה משה רבינו שנאמר בו: "לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית" ולא פעם אחד עשה כמעשה פנחס, אלא פעמים רבות הציל את בני ישראל והשיב חמת ה' מעליהם- גם בעגל וגם במרגלים- ולא הובטח בברית שלום כמו שהובטח?

וההסבר יובן על פי משל: לאדם שהיו לו הרבה בעלי חובות, ובכל פעם שבראו היה חבר אחד משפיע עליהם שיאריכו את זמן הפירעון לעוד חודש. לאותו בעל חוב היה אהוב אחד שכשראה את מצבו הגיע עם כל בעלי החוב, הוא שילם את הכול וקרע את שטר החוב. בראות הלווה שהחוב נפרע כליל הודה לו מקרב לב ובירכו בכל הברכות.nבנו שאל אותו מדוע לא נהג כך עם חברו שדחה את כולם כל חודש? השיב לו האב: הראשון דחה את החוב אבל עדיין נשאר חוב, וזה השני פטר אותי לגמרי וקרע את כל שטרי החובות לכן לו נאה לשבח.כן הוא הנמשל:במעשה העגל משה דחה את הפורענות, שנאמר "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו", אבל לא בטלה לגמרי כמו שכתוב "וביום פקדי ופקדתי עליהם". מה שאין כן בפנחס שביטל החוב לגמרי לכן דווקא לו ה' נתן את בריתו שלום

מוותר על השכר? –  "לכן הנני נותן לו את בריתי שלום"

 נשאלת השאלה: לשם מה היה בכלל נדרש לתת שכר לפינחס?! הלא זה היה מעשה מתבקש?אולי אנחנו לא היינו מעיזים אבל פינחס בדרגתו בוודאי שכן? התשובה תובן על פי משל: לסוחר משקאות שאסף ילד מהרחוב וסיכם עימו שבשכר עבודתו יקבל אש"ל (אכילה שתייה לינה) בביתו. החוש העסקי לא הטעה אותו, הבחור התגלה ככישרוני, אמין וחרוץ משאת נפשו של כל בעל עסק.

במשך 5 שנים עבד הבחור במרץ מבלי להתלונן. ימי פורים הגיעו והעבודה הייתה מתישה שכן עבור חנות משקאות זוהי "שיא העונה" אך עם כל הקושי רמת השירות לא נפגעה בכי הוא זה, בזכות חריצותו של 'בן הבית' החדש. יד" באדר – 'פורים דפרזים', זמן הסעודה הגיע, בעל הבית והעובד סגרו את החנות וישבו לסעודת פורים. אך ישבו הם ונשמעו דפיקות בדלת, אחד הקליינטים ה'חזקים' מירושלים הגיע על מנת למלא את משאיתו בסחורה ללקוחותיו (בירושלים חוגגים בט"ו באדר – 'פורים דמוקפים'). ברור שבעל הבית ביטל את האפשרות במחי יד, הן פורים היום ויש לקיים את מצוות החג. הבחור לא חשב פעמיים קפץ מהמקום לקח את המפתחות ותוך שעה מילא את המשאית בסחורה והביא רווח גדול ונאה לבעליו.בסיום הארוחה קרא לו בעל העסק וביקש להתחיל לשלם לו משכורת.לפליאתו (הרי סיכמנו שהאוכל והלינה הם בתמורה לעבודה?!), הסביר המעביד: הבט, עד עכשיו חשבתי שאכן שכרך הוא בלינה ואוכל אך משראיתי שהנאמנות שלך איננה מסתיימת באוכל -וויתרת על הארוחה וקמת לעבודה הבנתי שעלי לתת לך שכר מעבר לזה.

כן הוא הנמשל: ה' בתמורה לקיום המצוות נותן לנו חיים. ברגע שפינחס חרף נפשו = וויתר על החיים שניתנים לנו כשחר חלף קיום מצוות ה'. הרי שאומר הקב"ה עלי לתת לו יותר… מי שמוכיח שהנאמנות שלו היא מעבר לחיים שהוא מקבל הרי שעליו לקבל חיי נצח.

 ההבדל בין משה רבינו לפינחס –  "פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל… ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי…"

 מעניין לראות שהקב"ה מקדיש פרשה מיוחדת לפינחס על מעשה הצלה בודד של כליון עם ישראל.

 נשאלת השאלה: מדוע זכה פינחס לכל הכבוד הזה ולשכר הגדול בעוד משה רבינו הציל את עם ישראל כמה וכמה פעמים? כפי שאומר דוד המלך בתהילים פרק ק"ו פסוק כג': "וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית".

 ומבאר מצודת דוד:

 "ויאמר" – חשב ה' להשמידם

"לולי משה" – אם לא היה משה עומד בפרץ… ואחז במשל כעומד במקום פרצת הגדר לבלי תת לבוא דרך בה ור"ל בתפילתו ביטל החמה ולולי הוא, היה (הקב"ה) משמידם. וזה רק מקרה אחד היכן המרגלים? חטא העגל? המתאוננים? ולא הובטח ב'שלום' כפי שהובטח פינחס? והתירוץ יבואר על פי משל למה הדבר דומה:

 לסוחר אחד היו הרבה 'נושים' שלקח מהם סחורה בהקפה ולא היה בידו לשלם בעבורה. כשראה שאין מנוס ויש גבול לכמה הוא יוכל 'להתגלגל'. מה עשה? נצמד לחבר אחד ששימש כנציגו, ובכל פעם שהיה מגיע נושה, היה החבר מדבר עימו שיאריך את זמן הפירעון לעוד חודש ימים. חבר אחר של הסוחר ראה שכך הוא לא יתקדם והחליט לעזור לו. כל בעל חוב שהגיע הציע החבר 20% מהשטר במזומן וסגירת החשבון. משלא הייתה ברירה הסכימו הנושים להציל לפחות חלק מכספם האבוד ממילא… והחבר קרע את השטר לאלתר וכך תוך זמן קצר חיסל את כל חובותיו של הסוחר.משראה הסוחר שנקרעו השטרות קפץ על חברו , נישקו וברכו בכל הברכות.בנו של הסוחר התפלא: "אבא, מדוע את זה אתה מברך שהגיע אך לכמה שבועות ואילו לא עשית כך לחברך ששהה עימך כמה שנים ועזר לך לא פחות?!השיב האב: "בני! דע לך, חברי הקודם רק דחה את החוב אל זה קרע את השטרות לגמריי.

 זהו המשל, הנמשל ברור מאליו: במעשה העגל, משה רבינו רק דחה את החוב שנאמר: "וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו" – אבל לא ביטלה לגמריי כפי שאומר הקב"ה: "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם" לעומתו פינחס ביטל את החוב לגמרי לכן נותן לו ה' ברית שלום.

יהושוע מוכיח שתורה משמים! – "וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

 הקב"ה מבקש ממשה רבינו להעביר את שרביט ההנהגה ליהושוע בין נון.בנוהג שבעולם: כל אב שהבן שלו מצליח אפילו אם יותר ממנו, הוא שמח בשבילו, גם אם הוא יעבוד בעבודה טובה יותר ואולי אף ירוויח יותר, האב לא יקנא בבן שלו אלא ההיפך בדיוק – הוא גאה בו. ואמרים לו כולם: אשרי שיצא זה מחלצך.כפי המובא בגמרא (סנהדרין דף ק"ה עמוד' ב): "דאמר רב יוסי בר חוני: בכל אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו" כמו כן, טבעי הוא שכל אבא מעוניין שבנו יירש את מקומו ויעשה כל שביכולתו ל'דחוף' את בנו לתפקידים נחשקים כמה שרק יוכל.למרות שמשה חשב שבניו מתאימים לתפקיד ההנהגה של עם ישראל בכניסה לארץ – שאיפת חייו. הוא מאציל מרוחו ליהושוע ללא אומר ודברים. מכאן לומדים חז"ל: "שתורה משמיים" ופותחים את פרקי אבות כך:

"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע"

לומר לך: אם אתה רוצה לדעת מניין ההוכחה ש"משה קיבל תורה מסיני" ולא בדאה מליבו? מכך ש: "ומסרה ליהושוע" בעצם המסירה הוכיח משה כי התורה איננו שלו. אילו הייתה היא שלו היה מעבירה לבניו ומחרף נפשו לשם כך. אך ידע משה רבינו שכשם שברצות ה' נתנה למשה וברצותו משה מעבירה ליהושוע.

 

תגובות‎