צור קשר

תודה רבה על פנייתך!

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר

[contact-form-7 404 "Not Found"]
:שתף עמוד

פרשת ראה: פתח תפתח

פרשת ראה: פתח תפתח
שו"ת והלכה 11:08 - 30.08.19 | יצחק דרעי

מצוות ה' אינן עול לקרובים אליו!

 "כי לא תוכל שאתו כי ירחק ממך המקום"

 מביא  הרב ברונשטיין בספרו משל למה הדבר דומה? אמר המגיד מדובנא: לסוחר יהלומים עשיר אשר שלח את משרתו להביא עבורו מזוודה ובה אבנים יקרות אשר הפקיד הסוחר ביד חברו. עמד הסוחר בחלון ביתו וציפה בקוצר רוח ובכיליון עיניים לבוא המשרת.והנה… רואות עיניו את המשרת מגיע כשהוא נושא על גבו את המזוודה וכולו נושם ונושף ומזיע במאמץ גדול. אוי ואבוי! – קרא העשיר ותפש בראשו – קרה אסון! כנראה הגנבים גנבו את האבנים הטובות מתוך המזוודה ומלאוה סתם באבנים כבדות שהרי אדם הנושא יהלומים אינו מתאמץ כל כך.

כן הוא גם הנמשל סיים המגיד: " כי לא תוכל שאתו" – אם היהודי נאנח ונאנק תחת עול המצוות סימן שהגיע למצב שבו מעידה עליו התורה: כי ירחק ממך המקום" – כנראה שהתרחק מרחק רב מאביו שבשמים.שהרי מצוות ה' הטהורות אינן גורמות כלל לאנחה.

"פרשת ראה וחודש אלול" 

בספר מעיל צדקה מובאת שאלה: מדוע מעלתה של מצוות הצדקה שונה מיתר מצוות עשה שבתורה? בכל המצוות יש שכר ואילו במצוות הצדקה צידקתו עומדת לעד וקרנו תרום בכבוד?

 והוא מתרץ: כל מטרת בואו של האדם לעולם הזה היא בכדי שלא יאכל "נהמא דכיסופא" -לחם בושה. דהיינו הקב"ה רוצה שאדם יקבל שכר בצדק ולא בחסד.והנה כשלא נותנים צדקה בא העני בטענה להקב"ה: "אם כל הסיבה שבאתי לעולם היא בכדי שלא אתבייש, מדוע אתה מבייש אותי לאסוף צדקה ואנשים לא נותנים לי! היה עדיף שנשארתי למעלה .עם טענה כזו הקב"ה קשה לו להתמודד.וכשיהודי נותן צדקה הוא כביכול "מציל" את הקב"ה מטענתו הצודקת של העני. ברגע שיהודי נותן את צרכיו של העני הוא לא בא בתלונות.כל מצווה שיהודי עושה היא נטו בשביל השכר שיקבל בעתיד עבור אותה מצווה. שונה היא הצדקה שבה לא רק היהודי נהנה אלא כביכול גם בורא עולם נהנה ממנה לכן השכר הוא כל כך גדול וקרנו תרום בכבוד.אנו נמצאים בפתחו של חודש אלול. הספרדים ובני עדות המזרח כבר יתחילו באמירת סליחות החל משבוע זה והם פותחים במילים: "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים"… "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך"…מי שנותן צדקה – לא נותן לבנים של הקב"ה להתבייש, הקב"ה לא יבייש אותו. מי שנותן צדקה ומונע מהעני להתלונן לפני הקב"ה – הקב"ה ידאג שלא יהיו לו תלונות.

פתח תפתח את ידך"

פעם אחת בא המגיד מדובנא לביתו של העשיר אחד כדי לבקש כסף למצוות פדיון שבויים. עשיר זה היה תלמיד חכם גדול ומשום כך פתח המגיד ואמר בתחילה דבר תורה.כאשר סיים המגיד את חידושו פתח העשיר ואמר אף הוא דבר תורה באותו עניין. רצה המגיד להגיע בשיחה למטרת בואו משום כך אמר דבר תורה בעניין מצוות פדיון שבויים. והנה… שמסיים את חידושו ענה העשיר אף הוא בדבר תורה משלו בעניין מצוות פדיון שבויים.הבין המגיד כי העשיר מתחמק מלפתוח את ידו משום כך אמר: ימחל לי כבודו אולם אמשיל לו משל למה הדבר דומה? לאדם אחד אשר הגיע במסעותיו למדינה רחוקה וראה כי אין בה בצל. בני המקום אינם ידעו מה זה בצל. הוציא האיש מתרמילו כמה בצלים והגיש להם. משטעמו אנשי המקום את טעם הבצל הודו לו מאוד ונתנו לו זהב כמשקל הבצלים. לימים חזר האיש לאותה מדינה עכשיו כבר היו לאנשי המקום בצלים משלהם אולם לא היה להם שום.הוציא האיש שום מתרמילו והגיש להם בציפייה כי יגמלו לו זהב כבפעם הקודמת.שמחו בני המדינה בטעמו של השום ושקלו לאיש במקום השום בצל.

כן הוא גם הנמשל – אמר המגיד: באתי לביתך לא כדי לשמוע מחידושך, אמנם נעימים הם וטובים אולם אני זקוק לממון כדי לפדות שבויים.

זכירת העבדות מוציאה גאווה – "וזכרת כי עבד היית במצרים"

 הרב ברונשטיין מביא את דברי הגאון רבי אריה לייב ממיץ בעל "שאגת אריה"משל למה הדבר דומה? למלך אחד שיצא לצוד בשדה. לפתע פגש המלך ברועה צאן אשר ישב סמוך לעדר צאנו וחילל בחליל. נשבה המלך בקסמי הצלילים העדינים ולא היה יכול לעזוב את המקום. לאחר זמן מה סיים הרועה את נגינתו. ניגש המלך לדבר אתו ומצא כי הרועה שכלו חד וחריף מאוד ובקש מהרועה לבוא עימו לארמונו ולהיות סמוך על שולחנו. הסכים הרועה ובא עם המלך לארמונו. מאז ישב הרועה תדיר בבית המלך והמלך היה מתייעץ עימו בכל דבר עד שהפך הרועה לאחד משרי המלך החשובים. השרים קנאו מאוד בשר החדש החביב כל כך על המלך משום כך העלילו עליו כי גונב הוא מאוצר המלך.קרא המלך לשר כדי לחקור אותו אולם השר הוכיח לכולם כי ישר ונאמן הוא מאוד. בכל זאת שכנעו השרים את המלך ללכת לבית השר ולבדוק בביתו אולי שם  ימצאו סימנים לגניבה מבית המלך.

 

הלכו כולם לבית השר והנה ביתו מרוהט בפשטות רבה עברו מחדר לחדר עד שהגיעו לחדר אחד אשר היה נעול עם מנעול ובריח. מה יש בחדר זה? שאל המלך אדוני המלך – נפל השר על ברכיו והתחנן – בבקשה ממך אל תבקש לראות מה בחדר, משום שבוש אני מאוד ממה שמונח בחדר זה.תחנוני השר רק חיזקו את חשדות המלך משום כך התעקש המלך כי יפתחו את החדר.כאשר פתחו את החדר ראו כי החדר ריק – אין בו מאומה רק תרמיל רועים ישן וחליל… תמהו המלך והשרים. אדוני המלך- אמר השר- מיום בואי לארמונך לא התגאיתי כלל במעמדי הרם זאת משום שבכל יום נכנס אני לחדר זה מחלל ונזכר בעברי כרועה צאן פשוט…

 כן הוא גם הנמשל – סיים רבי אריה לייב: הזכירה "כי עבד הייתי במצרים" תועיל לאדם לא לבוא לידי גאווה. כי בכל פעם שירגש בעצמו שבא לידי גאווה מיד יזכור את עברו שהיה עבד במצריים ותסתלק הגאווה מליבו.

מדוע הלוי שמח?

"ושמחתם לפני ה' אלוקיכם אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם והלוי אשר בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה אתכם"

 סיפור נפלא שמביא הרב ברונשטיין בספרו: בעיר אחת חיו שני עשירים גדולי שהיו שונאים זה את זה. לימים אירס אחד את ביתו עם חתן בן משפחה מכובדת ומהוללת.התקנא העשיר השני בשידוך הנאה שעשה בעל דבבו. לא עברו ימים מועטים והתברר למחותן כי חתנו הוא בעל מידות רעות ומגונות מיהר העשיר וקרא לשדכן ולחש על אוזנו את כל הידוע לו וביקש ממנו כי ימהר ויפטור אותו מעונשו של זה.מיהר השדכן הממולח אל ביתו של העשיר השני והציע לו את השידוך בספרו לו כי השידוך עם הראשון עומד  להתבטל. שמח העשיר ונתן את הסכמתו המידית לשידוך ולא עברו שעות מעוטות והחתן ביטל את התקשרותו הראשונה והשתדך עם ביתו של העשיר השני.בהגיע זמן החתונה הוזמן המחותן הראשון ולאחר המשתה רקדו שני העשירים ריקוד של שמחה כנהוג. האחד רקד בהתלהבות על זה שזכה בשידוך והשני רקד בכל עוז על שזכה להיפטר ממנו.כן הוא גם הנמשל – אמר המגיד מדובנא: הקב"ה מייפה בעיני כל אחד ואחד מישראל את משלח ידו על כן כאשר הישראל אוסף את תבואתו – הוא שמח בה ובברכתה ואילו הלוי שמח על שהקב"ה פטר אותו מכל העמל הזה.זה מה שנאמר בפסוק: "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם והלוי אשר בשעריכם"גם הלוי שמח ומדוע? "כי אין לו חלק ונחלה אתכם!".

זהירות במצוות מעשר כספים-  "עשר תעשר"

 בעיירה אחת בארצות הברית חי רוכל אחד ירא שמיים שהיה נזהר מאוד במצוות מעשר כספים. אמור נא לי – שאל אותו רב העיירה – מנין לך הזהירות הגדולה במצוות מעשר כספים?בצעירותי – סיפר הרוכל – הייתי סוחר שוורים ברוסיה ואת מעשרותי הייתי נותן למלמד התינוקות שבעיירתי שהיה ת"ח מופלג וירא שמים והיה עני מרוד.פעם אחת זימן ה' לי עסקת שוורים גדולה מאוד בה הרווחתי ממון רב. כהרגלי לקחתי את כספי המעשר ונתתים למלמד. להפתעתי סירב המלמד לקבל את הכסף ואמר כי סכום זה הוא גדול הרבה יותר ממה שנצרך לו לפרנסתו! ומה אעשה? שאלתי את המלמד. בכיתתי – אמר המלמד – יש שני ילדים מוכשרים שנראה לי כי אם ישלחו אותם ללמוד בישיבה מפורסמת יגדלו בתורה לגאון ולתפארת אלא שהוריהם עניים מרודים ואין ידם משגת להוצאות הדרך על כן עצתי לך שתיקח את הכסף ותשלח אותם ללמוד תורה.שמע סוחר השוורים כעצת המלמד ועשה כדבריו. שני ילדים אלה נסעו לישיבה ולימים התפרסמו בעולם כרבי משה פיינשטיין זצוק"ל ורבי יעקב קמינצקי זצוק"ל!

תגובות‎