צור קשר

תודה רבה על פנייתך!

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר

[contact-form-7 404 "Not Found"]
:שתף עמוד

פרשת תולדות: ויבז עשיו את הבכורה

פרשת תולדות: ויבז עשיו את הבכורה
שו"ת והלכה 10:11 - 29.11.19 | יצחק דרעי

לא לדבר לשון הרע על עצמינו 

 התורה מספרת לנו כי בסוף ימיו של יצחק כהו ראייתו נחלשה עד די עיוורון שנאמר: "וַיְהִי כִי זָקֵן יִצְחָק וַתִכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" מדוע כהו עיניו של יצחק אבינו?

 רש"י מביא שלוש תשובות המצביעות על הגורמים לעיוורון של יצחק:

דמעות המלאכים זלגו לעיניו בשעת העקידה

עשן הקטורת לעבודה זרה שהקטירו בביתו נשות עשיו

כדי שיוכל לקבל יעקב את הברכות.

 נשאלת השאלה: מדוע היה צריך הקב"ה להכהות את עיניו של יצחק כדי שיעקב יקבל את הברכות?! הקב"ה היה פשוט יכול לגלות ליצחק שעשיו רשע ויעקב יקבל את הברכות?

 והתשובה לכך היא: שה' לא רצה לדבר לשון הרע על עשיו כפי שמביאה הגמרא במסכת סנהדרין (דף יא.): שיהושוע לאחר (שעכן מועל בחרם) שואל את הקב"ה מי חטא לך? והקב"ה עונה לו "וכי דילטור (מלשן) אני לך? מכאן רואים כמה חמור עוון לשון הרע.

 החפץ חיים הורה שחוץ מהאיסור לדבר לשון הרע על הזולת, ישנו גם איסור לדבר על עצמינו לשון הרע.

 מתוך מעשה שהיה: פעם נעצרה מרכבה ליד ה"חפץ חיים" שהיה בדרכו לביתו, והעגלון שאל את ההלך (הוא לא ידע שזה הרב בעצמו) "סליחה האם אתה יודע היכן גר הצדיק הקדוש הרב הגאון החפץ חיים"?

בשמעו את התארים אמר הרב: "בהמשך בעוד קילומטר תפנה ימינה. ואגב, אין הוא צדיק כלל…הוא יהודי פשוט, ממש כמו כל היהודים". אחוז כעס קם האיש ממקומו וקרא: "כיצד תעז לומר דברים שכאלה על גדול הדור? אמרתי לך את האמת לאמיתה", השיב לו ה"חפץ חיים", "מכיר אני היטב את ה"חפץ חיים", הוסיף.התשובה הזו הרתיחה את היהודי. "חצוף שכמוך! עז פנים!" קרא לעבר האיש, הלא הוא ה"חפץ חיים". והמשיך לעבר הבית.

את פניו קידמה אשת הרב וביקשה להמתין עד שהרב יגיע. כשכולו מרוגש לראות את פני הצדיק בפעם הראשונה בחייו הכין עצמו למפגש, והנה חשכו עיניו כשאותו הלך נכנס אל החדר וכולם קמו לכבודו. פניו חוורו ולשונו דבקה לחיכו.חלפו רגעים אחדים עד אשר התאושש. או אז קרב אל ה"חפץ חיים", השפיל מבטו ואמר: "עכשיו מבין אני את הכול. אנא, רבנו, מחל נא לי על הדברים הקשים שטענתי נגדך! אל תבקש ממני מחילה", נשמע קולו של ה"חפץ חיים", "נהפוך הוא: אני הוא שצריך לבקש את סליחתך, כיון שהדברים שאמרתי לך ציערו אותך. ובאותה שעה למדתי דבר חשוב: ליהודי אסור לדבר לשון הרע אפילו על עצמו"…

הרחק מחבר רע!

"ויתרוצצו הבנים בקרבה"


פירש רש"י: כשהייתה עוברת רבקה לפני בית מדרשם של שם ועבר, היה יעקב מבקש לצאת וכשהייתה עוברת לפני פתחה של בית עבודה זרה, היה מבקש עשו לצאת.

 בספר "וקראת לשבת עונג" מובאת שאלה: ר' יחזקאל מקוזמיר שאל פעם את תלמידיו: כשעברה רבקה ליד בית המדרש היה עשו חוסם את יעקב, שהיה עשו הבכור. אולם, כשעברה ליד בית עבודה זרה מי היה מונע זאת מעשו? אלא, היה מוכן עשו לוותר על העבודה זרה שלו, ובלבד שלא יגיע יעקב לבית המדרש…

וכן, שאל החת"ם סופר: תינוק במעי אמו, המלאך בא ומלמד אותו את כל התורה כולה! וכי חשב יעקב שבבית המדרש ילמד יותר מאשר עם המלאך, שכל כך רצה לצאת כשעברה בבית המדרש?אלא, אמנם יעקב למד תורה עם המלאך, אך שהה במחיצתו של עשו הרשע… ולכן, העדיף לצאת וללמוד בית המדרש.

מכאן אנו למדים, כמה להתרחק מחבר רע

ההבדל בין עשיו הרשע לדוד המלך

"ויבא עשיו מן השדה והוא עייף"

 מביאה הגמרא (בבא בתרא דף טז עמוד ב) קווים לגנותו של עשיו :"אמר רבי יוחנן, חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום:

בא על נערה מאורסה 

הרג את הנפש

כפר בעיקר 

כפר בתחיית המתים 

שט את הבכורה. 

בא על נערה מאורסה – כתוב כאן:  "ויבא עשו מן השדה" כתוב שם (דברים כ"ב): "כי בשדה מצאה"

הרג את הנפש – כתוב כאן: "עיף", וכתוב שם (ירמיהו ד'): "אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים".

וכפר בעיקר – כתוב כאן: "למה זה לי", וכתוב שם (שמות ט"ו): "זה אלי ואנוהו"

וכפר בתחיית המתים – שכתוב, "הנה אנכי הולך למות".

ושט את הבכורה – שכתוב: "ויבז עשו את הבכורה". 

  מעשה שהיה: מסופר על מלך ערב שהיה יושב תדיר עם רב היהודים במדינתו. והנה יום אחד כשהם יושבים לדבר שאל המלך את הרב: נאמר בתורה שלכם: "ויבא עשיו מן השדה והוא עייף" ואומרים חכמי היהודים "חמש עבירות עבר באותו היום", ואילו אצל דוד שהרג את אוריה כתוב: "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" (שבת נו.) האין זה משוא פנים של החכמים? חיכה הרב לשעת הכושר על מנת להשיב למלך על שאלתו.  הגיע זמן הארוחה, שניהם יצאו ליטול ידיהם, וכשהגיע תורו של מלך ליטול ידיים לסעודה, ניצל הרב את ההזדמנות ו"העלים" למלך את הטבעת. לאחר שראה המלך שטבעתו נגנבה אמר לשומרים להלקות את העבד הכושי שנטל לו ידיים. הרב חייך. לאחר שהוציאו את כל האנשים אמר הרב למלך "למה חשדת בו ולא בי? השיב המלך בפליאה: "האיך אוכל? והלא אתה רב צדיק – לא תעשה דבר כזה… אבל הוא רשע מרושע!לתשובה זו בדיוק חיכה הרב ואמר למלך: "כן היא התשובה דוד היה צדיק ולכן לא חשדוהו שעשה עוון ואילו עשיו רשע ובוודאי שאם אמר שיהרוג את יעקב כנראה יכול הוא ומסוגל לעוד הרבה עבירות אחרות.ותוך כדי דיבור הושיט למלך את טבעתו

צלחת המרק כהסתכלות לחיים

 "ויבז עשיו את הבכורה"

 מה ראה עשיו לבוז לבכורה?

 אלא: כדי שחבריו לא יצחקו עליו שמכר יוקרה שכזו בעד נזיד עדשים, הוא בז לבכורה וממילא המעיט את ערכה בעיני האחרים.

 תירוץ נוסף: הוא למעשה ביזה את יעקב על "טיפשותו" שנתן נזיד עדשים – צלחת מרק בעבור עולם הבא שאין בו ממש.

שואל הרב יחזקאל לוינשטיין:  מדוע לאחר מכן צועק עשיו:  "ויזעק זעקה גדולה ומרה.. הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים. את בכורתי לקח.על מה מתלונן עשיו? הרי לדעתו העסקה הייתה מוצלחת? – צלחת המרק הייתה שווה לאין ערוך מן הבכורה?

 ומשיב הרב יחזקאל: כשהצלחת מלאה- עולם הבא נראה קטן. כשהצלחת ריקה – עולם הבא נראה ענק.

 פירוש:כשהאדם צעיר- הצלחת מלאה, יש לו עוד הרבה שנים לחיות, העולם הבא נראה לו קטן ורחוק והוא מוכן למכור אותו בנזיד עדשים בעבור הנאה רגעית ופשוטה.כשהצלחת מתרוקנת – בגיל מבוגר – אין עוד הרבה זמן לחיות – אז צועקים על העולם הבא שנראה גדול מאוד.

לא אוכל מהגזל!

 "ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד"

 מבאר רש"י: "וצודה לי" – מן ההפקר ולא מן הגזל!

 נשאלת השאלה: לשם מה היה יצחק אבינו צריך לומר לעשיו איזה כלים צריך לקחת לציד? הרי התורה מעידה שעשו היה "איש ציד" וממילא ידע אלו כלים עליו לקחת. ואם כך, היה יצחק אבינו צריך לומר לו: "צודה לי ציד…"ועוד, מדוע לא לקח עשיו את "בגדי החמודות" – הרי לפי חז"ל היו הבגדים הללו מכניעים לפניו את החיות ומה יותר הכרחי מהם כעת?

התשובה לכך נמצאת ברש"י:  הזהירו יצחק והדגיש לו: "שא נא כליך" – שלך ולא כלי שגזול בידך וכן גם קח את תליך וקשתך שהם שלך ושאינם גזולים. כעת מובן מדוע לא לקח עשיו באותו יום את בגדי החמודות, כיוון שהיו גזולים הן מנמרוד וידע עשיו כי אביו לא יאכל מהציד שיביא הוא, אם ילבש אותם.

 תשובה זו עולה יפה עם ביאורם של "בעלי התוספות" על המילים:

"בנה הגדול החמדת" בגימטריה – בגזלה לקחם מנמרוד.