צור קשר

תודה רבה על פנייתך!

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר


:שתף עמוד

פרשת תזריע- שבת החודש

פרשת תזריע- שבת החודש
פרשת השבוע 06:04 - 05.04.19 | יצחק דרעי

רבי תנחומא בגוב האריות: "וביום השמיני ימול בשר עורלתו"

 במדרש מובא סיפור: פעם אחד אמר קיסר רומי לרבי תנחומא: "אולי נתחבר כולנו רומאים ויהודים – לעם אחד? "אין כל בעיה" – השיב רבי תנחומא "בעצם יש בעיה אחת קטנה – אבל אפשר לפתור אותה בקלות… אנחנו היהודים מהולים ואיננו יכולים להדמות לכם אם תמולו  גם אתם ותהיו דומים לנו. הקיסר רתח מזעם ואמר: ניצחת!!! אבל כל המנצח את המלך בוויכוח משליכים אותו לגוב האריות! תפשו עבדיו של הקיסר את רבי תנחומא והשליכו אותו לגוב האריות ובו אריות רעבים משחרים לטרף. והנה זה פלא! נשארו האריות במקומם רבוצים ולא נגעו בו לרעה. יהודי רשע מומר היה שם ואמר למלך: בוודאי אין האריות רעבים משום כך אינם טורפים אותו. אם כך – אמר הקיסר – הבה נבדוק זאת, הכנס אתה לכלוב ונראה. לא הספיק הרשע להניד עפעף ועבדי הקיסר תפשו אותו והשליכוהו לגוב האריות. תוך כמה שניות, זינקו עליו האריות וטרפוהו…לעומתו רבי תנחומא יצא מארמון הקיסר בכבוד גדול. 

הגדולה בברית המילה: "וביום השמיני ימול בשר עורלתו" 

מובא על הרב מבריסק רבי יצחק זאב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל: שפעם אחת התקיימה בבית שלו, ברית מילה לאחד מנכדיו. בסיומה של הברית ניגש המוהל אל הסבא – הרב ואמר: "נו… ברוך ה' שזכינו לקיים מצוות ברית מילה ועוד בבית הרב ואחד מצאצאיו. התפלא הרבי ותהה: "למה כוונתך?! האם אתה חושב שקיומה של ברית בביתי ולנכדי שונה היא מחשיבות ברית אחרת?!"

אמשול לך משל למה הדבר דומה: למלמד תינוקות שהיה עושה מלאכתו נאמנה אולם, שכרו היה זעום וכל ימיו היה עני ואביון. והנה פעם אחת התבטא המלמד: "אם היה לי כל אוצרותיו של רוטשילד הייתי עוד יותר עשיר ממנו. תלמידיו לא הבינו ושאלו: "למה כוונתך? המלמד השיב בחיוך: "חישבו רגע!… למעשה אם יהיו לי את כל אוצרותיו של רוטשילד, אבל בנוסף יהיה לי גם את שכרי המועט שאני מקבל בתור מלמד".

כן הוא הנמשל, גם במצוות ברית המילה: מצווה זו כה חשובה לאין ערוך עד כדי שאין ערך וחשיבות כלל לייחוסו של הנימול.

צירוף האדם למעשה הבריאה

"אמרת ה' צרופה" – צירוף האדם למעשה הבריאה

 במדרש תנחומא מובא מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזו מעשים נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם? אמר לו: של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם? אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם. אמר לו: למה אתם עושים ברית מילה? השיב לו רבי עקיבא: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני… ולכך הקדמתי ואמרתי לך, שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא. הביא לו רבי עקיבא שבלים וגלסקאות, אמר לו: אלו מעשה הקדוש ברוך הוא, ואלו מעשה ידי אדם. המשיך ושאל לו: אין אלו נאים יותר מן השבלים? אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו? אמר לו רבי עקיבא: ולמה שוררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצוות לישראל, אלא לצרף אותם בהם.ולכך אמר דוד (תהלים יח לא): "אמרת ה' צרופה".

לאבא קשה להכות את בנו

"אדם כי יהיה בעור בשרו"

 בנגעי צרעת ישנם שלשה מקומות בהן מציינת התורה שיתכנו נגעים לאדם: בקירות הבית, בבגד ובגוף

 חז"ל המשילו משל למה הדבר דומה: אדם אוהב את בנו חביבו, עשה הילד מעשה רע. מרחם האב על ילדו, שכן לאבא קשה להכות את בנו ומה עושה להרתיעו ולחנכו לחזור לדרך הישר? נותן הוא מכה בכותלי הבית להראות את זעמו. במידה והילד חזר בו, מוטב. ואם לאו, תופס בבגדו ומתרה בו. חזר בו, מוטב. ואם לאו, מכה הוא על גופו.כן הוא הנמשל המובא במדרש: קשה לפני הקדוש ברוך הוא לפשוט ידו באדם הזה. ומה הוא עושה? מתרה בו תחלה ואחר כן מלקה אותו: בתחילה מלקה ביתו. שנאמר: ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם (ויקרא יד לד). חזר בו, מוטב. ואם לאו, מלקה בגדיו, שנאמר: והבגד כי יהיה בו נגע צרעת (ויקרא יג מז). חזר בו, מוטב. ואם לאו, באים בגופו, שנאמר: "אדם כי יהיה בעור בשרו…" יש לנו אבא רחום וחנון…

 

שהכול לבן אין טומאה!

"כלו הפך לבן טהור הוא"

 אמרו חז"ל בגמרא מסכת סנהדרין: "אמר רבי יוחנן אין בן דוד בא אלא בן דוד הבא, אלא בדור שהוא כולו זכאי או בדור שהוא כולו חייב". שואל רבי משה סופר בעל "החתם סופר":הרי בדור שכולו זכאי פשוט הדבר שהם ראויים לביאת המשיח. אולם איזו זכות יש לדור שכולו חייב? ועונה החתם סופר מפרשת השבוע שלנו:

 הרי כתוב: "כולו הפך לבן טהור הוא"! ואם כך גם כאן קשה: והלא אם נגע קטן טמא הוא מדוע אם כיסה הנגע את כל גופו של המצורע וכולו הפך לבן אז הוא טהור? והתירוץ על שתי שאלות הוא למעשה אחד:הנגעים באים על האדם כדי לעורר אותו לתשובה. והנה אם כולו הפך ללבן בוודאי ליבו נשבר בקרבו וחזר הוא בתשובה שלימה ואמיתית ואם כן אין כל צורך לטמאו!כך גם בדור שכולו חייב, מרוב עוונותיו אין לעוררו עוד על ידי שום תוכחה אלא לשלוח להם את משיח צדקנו ומתוך כך בוודאי יחזרו בתשובה שלימה.

מי שידו משגת, שיביא!

"ואם דל הוא ואין ידו משגת"

נשאלת השאלה: הרי ברור שאם הוא דל = עני, הרי שאין ידו משגת? וכן ההפך, אם אין ידו משגת הרי בידוע שהוא דל. אם כך לשם מה כפלה התורה ואמרה: "ואם דל הוא ואין ידו משגת" מבארים חז"ל בדרך צחות:

אלא הדבר תלוי מאוד באדם החוטא. לא פעם נראה עני שבאמת אין לו, אך בחתימת ידו יוכל לארגן גם 100,000$. כיוון שאנשים סומכים עליו  – אחד כזה לא יוכל להתנער מחיוב של הקורבן ולומר: "אין לי – דל אנוכי" אלא חייב הוא להביא קורבן כאחד שיש לו – הוא אמנם נחשב בגדר "דל", אך ידו משגת.

אמרו מליצהאחד הגיע למקום חדש וביקש הלוואה. אמרו לו: "מצטערים אדוני, אתה חדש כאן איננו מכירים אותך לא נוכל לאשר לך הלוואה". הוא צחק ואמר: "תראו איזה עולם הפוך: מהמקום שהגעתי לא רוצים להלוות לי כיוון שמכירים אותי. ואילו כאן לא מוכנים להלוות לי כיוון שלא מכירים אותי! לעומת זאת,  נאמר על הולך בדרכים שיכול להתפרנס מן הצדקה ואפילו הוא עשיר, כיוון שאין ידו משגת. יוצא איפה, שיש מצב שהמביא קורבן הוא דל ויש ידו משגת. ויש מצב הפוך שהוא עשיר ואין ידו משגת.בשני המקרים הללו עליו להביא קורבן כמו כולם.

"עזרה לזולת" ונאמנות: "כנגע נראה לי בבית"

מדרש תנחומא מביא את הסיבות לנגע צרעת: כך שנו רבותינו, על אחת עשרה דברים הנגעים באים על האדם: 

  1. על עבודה זרה, 
  2. ועל חלול השם, 
  3. ועל גלוי עריות, 
  4. ועל הגנבות, 
  5. ועל לשון הרע, 
  6. ועל המעיד עדות שקר, 
  7. ועל הדיין המקלקל את הדין, 
  8. ועל שבועת שווא, 
  9. ועל הנכנס בתחום שאינו שלו, 
  10. ועל החושב מחשבות של שקר, 
  11. ועל המשלח מדנים בין אחים.

ויש אומרים:אף על עין רעה.

ועל עין הרע: 

אמר רבי יצחק: 

כיון שעיניו של אדם רעה להשאיל חפציו, אדם הולך ואמר ליה: השאילני מגלך, השאילני קרדומך, או כל כלי חפץ. והוא אומר: ארור הוא מי שיש לו מגל או קרדום. מה הקדוש ברוך הוא עושה? מלקה אותו בצרעת, ובא לכהן ואומר: "כנגע נראה לי בבית" והוא מצווה ונתץ את הבית, והכל רואין כליו כשהן גרורין ומוציאן לחוץ, ומפרסמין את כליו. והכל אומרים: "לא היה אומר שאין לו מגל, שאין לו קרדום הרי יש לו חפץ פלוני ופלוני שלא רצה להשאיל והיה עינו צרה להשאיל". והוא אומר: שקערורות, אל תקרי שקערורות אלא שקע ארורות, שהיה אומר ארור הוא ושקע ביתו. וראו הכל ארורתו, שנאמר: "יגל יבול ביתו, נגרות ביום אפו" (איוב כ כח). 

יוצא איפה, שמתגלה על ידי הצרעת גם השקר וגם הנאמנות שלו לעיני כל.

בעניין זה, נביא סיפור מליצי עם מוסר השכל: אדם אחד טעה ביער ובמשך שעות לא מצא את הדרך חזרה.

לפתע ראה מולו קוף, לאחר שעשו היכרות, אמר האדם לקוף: "אתה יודע יש כאלו שטוענים שאנחנו קרובי משפחה. הקוף התלהב והם עשו טיול ביער. האדם התלהב שהרי יש מי שיוציא אותו מ"החור" הזה… 

לפתע הם שמעו שאגת אריה בשבריר שנייה חטף הקוף את האדם והצליח להביאו לצמרת של עץ גבוה. הקוף עזר לאדם ומעשה הצליח להצילו מהארי ששעט לעברם. האריה הרעב הודיע מלמטה באופן ברור : "אני לא הולך מכאן בלי לטרוף את אחד מכם! האדם כבר היה מאד עייף מהסיבובים ביער וכך גף הקוף. לפתע הבריק רעיון במוחו של אחד מהם: "הבה נעשה משמרות", הציע. אחד יישן כשעה והשני ישמור עליו שלא ייפול למלתעותיו של האריה ואחר כך הם יתחלפו. וכך, באמת עשו. האדם נרדם והקוף שמר עליו במסירות רבה. 

לאחר כשעה התחלפו. בשעה שהקוף ישן שינה עמוקה, התגנבה מחשבה זדונית במוחו של האדם: "הרי ברור שהאריה חייב לאכול אחד מאיתנו, והוא לא יזוז עד שאחד לא ייפול היישר לפיו… אדחף את הקוף מן העץ למטה, האריה ילך ואני ימשיך בדרכי. אמר ועשה, הוא נתן מכה חזקה לקוף הישן, הקוף נבהל ונפל למטה, בשנייה האחרונה התעשת כרך את זנבו על ענף אחד וטיפס בחזרה למעלה. הקוף לא אמר מילה. הוא ישב על ענף ולאחר כמה שעות האריה הלך. אמר הקוף לאדם: "בא נרד, כשהוא מסייע לאדם לרדת מן העץ הוא גם לקח אותו אל מחוץ ליער. האדם, לא ידע את נפשו מרוב בושה, הוא הרגיש רע עם עצמו.., איך יכל לעשות זאת למיטיבו ? איזו כפוי טובה אני?! הרהר לעצמו כשראשו מושפל הוא ביקש את סליחה מן הקוף.הקוף אכן סלח, אך אמר: "בקשה אחת לי אליך". "כל שתרצה אעשה" אמר האדם לקוף.חשב הקוף ואמר: "אנא אל תספר יותר שאנו קרובי משפחה!… אצלנו לא מתנהגים כך, אצלנו יש נאמנות!".כמה הלקח נוקב.

תגובות‎