צור קשר

תודה רבה על פנייתך!

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר


:שתף עמוד

שבועות: איך קונים תורה?

שבועות: איך קונים תורה?
השקפה 12:06 - 07.06.19 | יצחק דרעי

חג השבועות: איך קונים תורה?

לא פעם אנו שואלים את עצמינו איך אפשר בכלל לקנות תורה?. אולי היא נועדה רק לאלו ההוגים בה יומם ולילה. הנה עובדה שאני לא מצליח. למה הרב הצליח ואני לא? והרי שנינו באותו הגיל?

ישנו סיפור שיסביר את ההבדל. סיפר אחד הרבנים :בשכונתי גר איש יהודי תלמיד חכם עצום.  הערצתי אותו כל כך על חכמתו. ועל ידיעותיו הרבות ברזי התורה וסתריה. יום אחד העזתי, פניתי אליו ושאלתי: "אמור נא לי כבוד הרב, מהו סוד חכמתך? הרב לא הגיב לי, ובפעם השנייה אף הפנה לי עורף… דנתי אותו לכף זכות, צנוע הוא בוודאי. לאחר תחנונים רבים, התרצה החכם ואמר לי: "רוצה לדעת את סודי? מחר בחצות הלילה בא ליער הסמוך ואגלה לך מה הסוד שלי! כל היום התרוצצו מחשבות במוחי… הגעתי בדיוק בשעת חצות אל היער, החכם כבר חיכה לי. "עצום את עינך!" – פקד עלי והחל מוביל אותי היישר אל גיגית מלאה במים שהכין מבעוד מועד. לא הספקתי להבין מה קורה… הוא אחז בראשי בחוזקה והטביע אותו.. בעצם אותי. במים. לא יכולתי לנשום… הרגשתי שאני בין חיים למוות ושנייה לפני שמסרתי את נשמתי לבוראי… ברגע האחרון הוא משך את ראשי מהמים. הייתי מובך מאוד, הזה החכם אשר ייחלתי לו?!… כעת התגלה פרצופו האמיתי, חשבתי לעצמי בעודי מתנשף ומחפש אוויר לנשימה. לפתע הוא שאל אותי בקול רך וענוג: "מהו הדבר שרצית בכל מאודך כאשר שהית בתוך המים? בעודי מתנשף במהירות ובקושי יכול לדבר השתי בשפה רפה: "אוויר… אוויר כמובן. ואז אמר לי החכם דבר שמהדהד באוזני עד היום: "כשתרצה להשיג חכמה כפי שרצית להשיג אוויר, אז תשיג אותה!… זה בעצם הסוד שלי…" אמר ונעלם כלעומת שבא.

זהו סיפור אך מוסר השכל בצידו. לא פעם אנו רוטנים שהשני משיג יותר, תמהים איך הרב ההוא השיג חכמה כה עצומה… עלינו לדעת שמי שמחפש תורה כמו אוויר היא הופכת לקניין עבורו.

לחץ חברתי מתוך בושה

"ויענו כל העם יחדיו"

 נשאלת השאלה: מדוע הדגישה התורה את התיבה 'יחדיו' הרי היא נראית כמיותרת שהרי כבר נאמר 'ויענו כל העם'? מבאר ה'כתב סופר': אמרו חז"ל  (נדרים כ.) כל מי שאין לו בושה בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני. וצריך להבין הקשר של מידת הבושה עם מה שעמדו רגלי אבותיו בהר סיני? ונראה כי בוודאי בשעת מתן תורה היו בתוכם שלא רצו לקבל התורה בלב שלם, ואילו היו שואלים לכל אחד בפני עצמו בביתו – היו מהם שלא רצו לקבלה. אלא מפני שעמדו ביחד נגרר המיעוט אחרי הרוב, כי בושו לומר נגד הרוב שאינם רוצים, וענו כולם יחדיו כל אשר דבר.ומידת הבושה היא לנו בטבע כמו שאמרו ז"ל (יבמות עט): "עם ישראל בישנים רחמנים וגומלי חסדים. וזה הקשר שמי שאין לו בושה בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני, כי לכל הפחות להם הייתה בושה. ומבואר הלשון 'ויענו כולם יחדיו', שמשום שהיו 'יחדיו' ענו כולם כל אשר דבר ה' נעשה

הסגולה להתמדה בתורה

 מספרים על הגאון הגדול רבי חיים קרייזווירט זצ"ל: הוא היה רבה של אנטווערפן שבבלגיה, פעם ששבת את שבתו באחד בניו יורק שבארצות הברית, ובצהרי יום השבת קודש מסר שיעור ב'לומדות' ופלפול בבית מדרש מקומי, המון העם המתגוררים בסביבות בית המדרש הגיעו בהמוניהם לשמוע את דבריו הקדושים והמאלפים, ואף מרחוק באו מאות יהודים אשר שירכו רגלם כשעה ושתיים בחום הקיץ. באמצע הדרשה נענה רבי חיים ואמר, 'הנה הולך אני לומר בפניכם סגולה בדוקה להתמדה בתורה הקדושה אשר היה שווה בשבילה כל המאמץ של שעות ההליכה עד הגיעכם הנה'. וכך חזר שוב ושוב על גודל הסגולה אותה עומד הוא לומר כעת ותועלתה הרבה, ולאחר כל הקדמות אלו נענה ואמר: 'הסגולה הגדולה ביותר לזכות על ידה להתמדת התורה היא להתיישב ללמוד!

גיגית אחת לכולם

 "כפה עליהם הר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" (שבת פח)

 נשאלת השאלה: לכאורה תיבת 'שם' אין מקומה כאן, והיה לו לומר 'ואם לאו כאן תהא קבורתכם' שהרי תחת ההר הם עומדים.

 והתירוץ הוא: אלא, שכפיית הר כגיגית מורה על התאחדות והתכנסות ישראל כאחד, שכביכול כולם נמצאים בתוך גיגית אחת, וכך אמר להם הקב"ה, אם לאו – שלא תהיו בגיגית אחת יחד עם כל בני ישראל, 'שם' – בעצם שהייתכם חוץ לגיגית תהא קבורתכם, כי אז לא יהיה בכם כוח לעמוד כנגד היצר הרע.

מה אתה רואה?

 מובא במעיין המועד, מעשה שהיה: רבי יוסף ליפשיץ ז״ל אחד משרידי הדור שעבר, היה נוכח בעת שערך הרבי מסטיטשין זצ״ל את ׳שולחנו׳. השיחה נסבה על אודות גדולי הדור שעבר, דור דעה. סיפר הרבי נפלאות על זקינו הקדוש רבי משה מרוזוודוב זצ״ל, שהייתה דמותו לאגדה בחצר סטיטשין.  לפתע נענה יהודי ישיש והפטיר, ״בוודאי, הן הכרתיו״. הוכו הכל בתדהמה. השתררה דממה. הרבי בעצמו פנה אליו: ״האמנם?!״ ״כן״, אישר הזקן והעלה זכרונות. ״ילד קטן הייתי, כבן ארבע, כאשר נודע שהרבי מרוזוודוב עומד לעבור בעיירתנו בדרכו לקוליץ. כל העיירה לבשה חג, ואנו הילדים נשאנו לפידים ויצאנו אל הרחוב הראשי. ואמנם, בארבע אחר הצהריים ראינו עננת אבק מתאבכת, וידענו, הרבי מגיע! הוא הופיע בעגלה רתומה לארבעה סוסים אבירים". התלהבותו של האיש גאתה, הוא נשא את קולו וקרא בהתפעמות: ״מה אומר לכם, רבותי… איפה רואים היום כאלו סוסים…״ ״כן, כן״, אמר הרבי, ״אבל איך נראה הסבא? ספר לנו על דמות דיוקנו, תאר לנו את קלסתר פניו״. "אה, את הרבי עצמו אינו זוכר, אבל הסוסים… איפה רואים כמותם".. 

והנה מעמד מתן תורה, המעמד הנשגב שלא היה כמוהו. ההר בוער באש עד לב השמים, כיסה חושך, ענן וערפל. קולות שופר רמים, נוראי הוד, החרידו כל לב. לפידים בערו, ההר הזדעזע ורתת, העם נחרד, וקול ה׳ בכוח חוצב להבות אש והכריז: ״אנוכי ה׳ אלוקיך… הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים״ (שמות כ, ב). ואמר הזוהר הקדוש, כי רבים שמעו את קול השופר. רבים ראו את להבות האש. אך מעטים האזינו ל״אנכי ה׳ אלוקיך״… וכלשון הסיפור שלנו: רבים הבחינו בסוסים ולא ברבי שבמרכבה. ואנו? מה, למשל, אנו תופסים כעיקר בסעודה המשפחתית הנפלאה של ליל שבת, המרוממת והמלכדת. האם הדגים והבשר הם העיקר או הקדוש והזמירות? ובליל הסדר, האם הסעודה והאפיקומן הם העיקר או ההגדה והשירה? ובחג השבועות, האם אנו מחשיבים כעיקר את מאכלי החלב, הגלידות והקפה או את למוד התורה? הבה ניתן אל ליבנו שלא נהפוך העיקר לטפל והטפל לעיקר.

סליחה, אתה החתן? 

סיפר אחד הרבנים :כשהייתי ילד הלכתי פעם אחת עם אבא שלי לחתונה, הכול היה כל כך נוצץ ועשיר.ואז פניתי לאבא ושאלתי "את הכלה אני מזהה, כולם יודעים שזו הכלה יש לה שמלה מיוחדת, אבל את החתן איך אפשר לזהות?, כולם נראים אותו הדבר, לכולם יש חליפות? אבא אמר לי בחיוך: "תחכה לסוף האירוע ותראה, מי שלוקח איתו את הכלה לביתו, הוא החתן האמיתי. בחג שבועות קיבלנו את התורה, היא הכלה… את הכלה כולם מזהים, כולם מכירים אותה, אבל איך תדע מי החתן האמיתי? חכה לסוף החג ותראה מי לוקח את התורה לביתו וממשיך לעסוק בה אז תדע שזה החתן האמיתי. אז בחג השבועות תהיה אתה החתן, קח אותה איתך הביתה.וכבר אמר מי שאמר, בבואי להשתתף בשמחת נישואין פעמים שיקשה עלי לדעת מי הוא ואיזהו 'המחותן' שהרי כל העם המשתתפים לבושים במלבושי כבוד וכל האורחים – בבגדי שבת ויום טוב, אמנם בראותי אחד מהמשתתפים פורש לצד ומפיל תחינה בדמעה שיעלה הזיווג יפה ידוע אדע כי זה האיש – הוא המחותן. כמו כן, מיהו 'מחותן' בנישואין הללו שבין בני ישראל עם התורה ונותן התורה – מי שעומד ומעתיר תחינה, ומפיל דמעה 'והערב נא…', 'והאר עינינו בתורתך ודבק ליבנו…'. 

יהי רצון שעל התפילה בחג השבועות ניהפך ל'מחותנים' עם הבורא והתורה.

תגובות‎